תבוסה אינסופית
אתמול בלילה שוב חלמתי את אותו חלום שוב הייתי ילד, שוב לא היתה יציאה באתי כמו מנצח וחזרתי מובס...
אתמול בלילה שוב חלמתי את אותו חלום שוב הייתי ילד, שוב לא היתה יציאה באתי כמו מנצח וחזרתי מובס...
את סופרת את הימים ואנחנו לא מדברים כשאנחנו יושבים מול המסך, אני נרדם ואת ממשיכה כשאנחנו יוצאים החוצה, הכל...
הנה אתה מוריד את המים עומד מול החלון במרפסת ומתבונן בילדים שרצים על המגרש שום עץ לא יצמח פתאום...
אני רוצה לנסוע איתך כל הלילה כמו שעושים חברים שלא נפגשו שנים ניסע ביחד על הכביש המהיר כל הדרך...
ושב מול הסירות מתבונן איך הן מפליגות מהנמל השמיים לא נפתחים במקרה הפצע שנפתח ומדמם, לא הופיע משום מקום...
לפני כשבועיים, התאשפזתי בבית חולים. כפי שאפשר להבין אולי, מתוך הטקסטים, זה לא דבר חדש בשבילי. רק בשנה האחרונה...
מול חלון גדול משקיף אל ים, ישבנו הבטנו איך השמיים קורעים את המסכה מעליהם אנשים חיפשו מחסה, ואנחנו התכנסנו...
שוב אנחנו מספרים את אותם סיפורים חוזרים עליהם שוב ושוב כמו ההורים לא זוכרים שמות, לא זוכרים פנים זה...