liront231

בואי ניסע למרחקים נגיע אל העבר נמצא שם בית חם בואי ניסע במרחבים הפתוחים היכן שהרוח נושבת והמים...

ארבע בבוקר רחובות חשוכים משהו בוער מבעבע מבפנים אלה ימים אחרונים לפני הדבר האמיתי ראיתי אותה אוחזת חזק...

תעזבי את המילים תביטי בדרכים לא נותרו לנו הרבה כאלה את מצלמת בזיכרון שבילים מתפתה לא לרדת אליהם...

אהבנו לשכב במיטה לקרוא סיפורים על אנשים מהשוליים יכולנו להזדהות איתם גם כשהיינו רחוקים מהם יכולנו להרגיש...

מותק תארזי, אנחנו עוזבים עוד מעט הם סוגרים את העיר אם לא נעזוב עכשיו נישאר עם החטאים תפתחי...

ככל שהשעון מתקתק לאט יותר אל עולם ללא זמן בתנועה ללא כיוון כך אני מפחד לשכוח ולהישכח לאבד...

אני שובר את הענפים שמסתירים לי את הדרך רומס את העלים עליהם אני דורך אין לי כוונה לרצוח אותם...

אש משתוללת ברחובות שורפת בתים, מנפצת חלונות ראווה עמוסים בבובות תצוגה אין לנו אפשרות להסתתר, הכל עולה כאן בלהבות...

בכל פעם, את רוצה אותי אחר אז אני זז קצת, כל פעם מילימטר כך תוכלי לראות אותי כמו שאת...

שתפו אותי