שומע
שומע את הקולות בראש שלי זעקות של פצועים ילדים חולים, קטועי ילדות אימהות בוכות שומע את הקולות בוקעים...
פה ושם יש שירים על יחסים עם אבא, פה ושם אני כותב על אבהות. מנקודת מבט של אחד שצופה, מנקודת מבט של אחד שחולם.
אני מניח שכמו כל בן, גם אני נושא כמה דברים שהיו ועדיין שייכים לאבי, ואותם אעביר בבוא היום הלאה, אני מניח שכמו בנים רבים אחרים, גם לי יש הרהורים, תהיות, מחשבות, כעסים.
מה שאני יכול, אני מפרק במשפטים פשוטים, מה שאני לא יכול, אני משאיר את זה לעצמי. זה לא קל להיות אבא, זה גם לא פשוט להיות בן.
שומע את הקולות בראש שלי זעקות של פצועים ילדים חולים, קטועי ילדות אימהות בוכות שומע את הקולות בוקעים...
שני אנשים יושבים על ספסל אבא ובן יושבים על הסלעים ודגים סירות שטות בירקון ואנחנו נעים לאט ...
ואנחנו אוספים החמצות למכביר דברים שלא ידענו להסביר בשולי הדרך עוד עומדים ומחכים עיניים גדולות משוטטות על הפנים שלנו...
מהחדר אל הסלון, דרך השירותים, סוגר את עצמי שם. לא מתפשט רק עומד מול המראה ומתבונן בעצמי. פנים רזות,...
שמיים אפורים, מתחתיהם כבישים סדוקים, קולות צרודים, שש שנים מתהלכים בתוך ענן בלי מלאכים, שש שנים של פיגוע. בקצב...
הולכים על קו המים, המים והחול מדגדגים את כפות רגלינו. הולכים? מי זה הולכים? אתה ואני הולכים, אבל אתה...
למה אבא שלי לא משורר או סופר, למה הוא לא שופט או היסטוריון למה הוא חייב להיות מלח? כשהייתי...