צלקת על היד
פתאום יש צלקת על היד אני לא מסתכל לוקח חצאי משפטים ומנסה להפוך אותם לשירים ובינתיים העבר משוטט בין...
ניקח את הדרך … אני נוסע בה כל יום, חוצה ערים ונוטש אותן בשביל דרכים חדשות. בהן אני מגלה את מה שאיבדתי, את מה שרציתי כל חיי למצוא. כשמגיע הלילה, אני מחפש מקום לישון, מקום שאוכל לקרוא לו בית.
אני נוסע והולך בדרך כל יום, גם כשאני בחדר הקטן , ולא חוצה את מפתן דלת היציאה.
אני והדרכים
בדמיוני אני תמיד נע ונד, לעולם לא נשאר, קשה לי לצאת לדרכים מסיבות רבות, אך בדמיוני אני לא עוזב אותן לעולם.
אלה הם חיי, כל הזמן מדמיין דרכים, רוצה לקוות שהגעתי אל המקום בו לא אצטרך יותר לדמיין דרכים חדשות. אז בינתיים רק כותב עליהן.
פתאום יש צלקת על היד אני לא מסתכל לוקח חצאי משפטים ומנסה להפוך אותם לשירים ובינתיים העבר משוטט בין...
עם האור השני , אני עולה על הכביש ספרינגסטין ברמקולים עוקף מימין, נשאר בנתיב בסוף אני אגיע, בסוף אצליח...
רגע לפני שזה מתחיל רוצה להרגיש את השמש בפנים אולי מחיר היא כבר לא תאיר עלי אז רק לפני...
אורות מהבהבים בדרכים לא יודעים, אם אנחנו רוכבים או עוצרים לא קראנו מה כתוב בעיתונים טבלאות ונתונים, לא זכרנו...
ושמענו את הכלבים נובחים קמנו ועזבנו כמו שתמיד חלמנו לא חיפשנו להיות מה שכתוב בספרים הם רצו אותנו...
אני נוקש על הדלת שתיתן לי להיכנס קורא את המפה שתוביל אותי בדרכים עברתי את השמיים השחורים עכשיו אני...
את מכניסה את הסיגריות והארנק בתיק שלך מרימה שני ספרים, מחזיקה אותם חזק לרגעים זה נראה, זה כל מה...