לשרוף שירים
המגירות מלאות שירים איש לא יקרא אותם אני יכול להדליק את האש ולתת לה לכלות אותם כמו זעם שמבקש...
אני נושא עמי מטען של זיכרונות, כל אדם נושא עימו מטען כזה, מהו האדם אם לא תיק זיכרונות כבד אותו הוא לוקח לכל מקום.
כמו כל אחד, גם אני מבקש להשיל אותם ממני, אבל מיד יוצר לעצמי זיכרונות חדשים. אי אפשר למחוק זיכרונות, לא טובים ולא רעים. זה היופי, זה הכאב.
זיכרונות, אני וכתיבה
אני כותב את הזיכרונות שלי ואני מודע שחלק מיצירותיי הן דמיוניות וחלקן אמיתיות, רק הזיכרונות תמיד היו, תמיד יישארו.
כולנו מטען של זיכרונות, תיק גדול שלא ניתן לפרק. בכל מקום עולים זיכרונות ישנים ונוצרים חדשים, הלוואי והייתי יכול לשכוח הכל אך אז מה הייתי, מה היה נשאר ממני? שום דבר, כי כל אחד הוא בעצם רק זיכרון.
המגירות מלאות שירים איש לא יקרא אותם אני יכול להדליק את האש ולתת לה לכלות אותם כמו זעם שמבקש...
השיער הלבן לא יכול להסתיר דבר כתם קטן מספר, מי היינו לפני שניסינו להיעלם פעם מתחת למעילים כבדים ברחובות...
ראיתי אותך חוצה את הכביש בין המכוניות זיהיתי אותך בין זרים עוצרת רגע ואז ממשיכה שכחתי את הסיפור אותך...
אתה לא יודע איפה ללחוץ בשביל להתקדם לא יודע לאן לנסוע כשכל הכבישים דוממים אתה יכול לחשוב כל...
את רצית שארד מהשירים עם חליפה ואבוא אל הרחוב שלך אשב מול ביתך ואגלה חלונות פתוחים רצית שאסיר...
נוסע על כביש שלטים מהבהבים שירים מתנגנים ברקע מילים נכנסות ויוצאות מתוך הרגל, לא יכול לעצור את זה ...
פגשתי את עצמי באמצע הדרך לא היתה לי כוונה כזו, אך עצמי הפתיע אותי אנשים יוצאים עם עצמם אחרים...
לא מצליח לעמוד בקצב שלך כשאת משילה מעלייך זיכרונות אני עדיין עמוק בתוך החשבונות סיפורי ילדות שלא הצלחתי לשנות...