זאת לא הצגה
זיכרון ילדות עכשיו מתעתע קירות לבנים, בית קטן עכשיו ליד השולחן אין כסאות סיגריה נכבית מעצמה זאת לא...
שם הכל התחיל, זה לא היה קל, אבל משם זה המשיך, ותמיד חוזרים אליה, תמיד יש לאן. אל הצעצועים הישנים, הגינה בין הבניינים הנמוכים, המגרש הישן, הבית הקטן, הנסיעות והחלומות. הכל מתחבר מעת לעת לשיר או יצירה אחרת.
אני כותב על ילדות, מנקודת מבט של מבוגר שמסתכל עליה כנקודת התחלה , לפעמים כנקודת סיום, לא פעם בתחושה של החמצה נצחית , חלום או אשליה, שמבקשים עדיין להתגשם אבל הם שנשארו מאחור. אני אוהב את ילדותי , למרות שלא פעם נדמה לי שהיא דחתה אותי.
איך הילדות נראית בעיני היום?
והיום, היום אני מתבונן במראה ולעיתים באישה שמולי, אני יודע שאני עדיין ילד שהתבגר מוקדם מדי ומשלים עכשיו פערים. לפעמים זה ילדותי, לפעמים זה נחמד, זו הילדות הראשונה או השנייה שלי, תלוי איך סופרים את זה.
זיכרון ילדות עכשיו מתעתע קירות לבנים, בית קטן עכשיו ליד השולחן אין כסאות סיגריה נכבית מעצמה זאת לא...
כל יום אנחנו חוצבים את דרכנו באבן נושאים על גבנו את ההריסות שהשאירו לנו הורינו חלומות שבורים מתוך ילדות...
יום יום, בין השורות, בין המילים הסיפור שלנו נכתב עם כל הכתמים אנחנו לא מצליחים להסיר מעלינו את האבק...
מביט על הגיבור שבמסך כמה שהוא חזק את אוהבת אותם יפים ומרשימים פנים מגולחות, חליפות מחויטות אני אוהב...
עומדים במרפסת 5 גברים ואישה המנחמים עוברים לאט לאט, תמונות מכוסות בבד מהקומה הזאת אפשר לתצפת על כל...
פנסים מהבהבים מעלינו מסתירים את הכתמים שלנו אי אפשר לזהות את הפנים מאחורי החיוך את היד שמושטת לנפץ את...
לא נולדנו בערי הספר לא גדלנו ליד מסילות הברזל בילדותינו לא שיחקנו במבנים נטושים ואצלנו לא היו דלתות פתוחות,...