בתוך השקט האינסופי
בתוך השקט האינסופי אפשר פתאום לשמוע קולות גלגלי מכונית, רחש גלים ילדים בונים ארמונות בחול ובחשכה המוחלטת פתאום...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
בתוך השקט האינסופי אפשר פתאום לשמוע קולות גלגלי מכונית, רחש גלים ילדים בונים ארמונות בחול ובחשכה המוחלטת פתאום...
מתעורר מוקדם , בחוץ ילדים עולים אל ההסעה בתוך החשכה מגשש זוכר איך משהו התחיל בדיוק כשמשהו אחר איחר...
בדרך לצפון בכבישים פתוחים בין ערי תעשייה ישנות לקיבוצים ריקים נוף נעלם בשמיים הקפואים ואת אוחזת בהגה, אני נשען...
לך תישן ילד אנחנו נרדים אותך יהיה לך הרבה זמן לחלום אנחנו נעיר אותך שכל החלומות ייגמרו ספר...
אחרי שנאסוף את כל הדברים תוכלי לראות איך אנחנו הופכים גדולים יותר הרבה יותר חזקים ממה שהם חשבו בואי...