בלי צל של ספק
יש תמונה על הקיר היא עדיין לא נשברה את מביטה עליה מחפשת את עצמך בתוך המסגרת מבקשת את המטרה...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
יש תמונה על הקיר היא עדיין לא נשברה את מביטה עליה מחפשת את עצמך בתוך המסגרת מבקשת את המטרה...
את לא אומרת מילה גם שאת מתכנסת בשתיקות אפשר לקרוא אותך אבל לאט, בלי להשמיע קול מפנייך, מבין עשיתי...
אצלנו כל המילים נכתבות לאחור מהמעשה למחשבה , בחזרה אל הראש אם היינו יודעים איך להגיע ראשונים בלי להפסיד...
מתחילים את היום , מסיימים את הבוקר הכלים מאתמול בערב, עדיין בכיור גם הבגדים זרוקים בסלון מזל שהשכנים לא...
בואי נבנה עולם משלנו על הדלת בכניסה נתלה שלט הכניסה לזרים אסורה, רק לנו מותר להיכנס בואי נבנה...
תיקחי מכאן את מה שאת צריכה אני אשאר עם הזמן שנותר אחכה לך בתחנה או בפתח הבית הישן ...
ילדים משחקים בפארק מרחק נגיעה מאיתנו מרגיש קרוב לפצצה כשהיא תיפול, ואת יודעת שתיפול לא נוכל למצוא מחסה...
ילדה, אל תפחדי אנחנו לא נשארים כאן לבד מבט אחד על הקירות מגלה לנו מי איתנו ומי נגדנו עכשיו...