שום דבר לא יזיז אותנו מכאן
כל יום אני מחשב מה שמעת ממני, מה נשאר אני אסגור את הדלת בסוף היום ואת תלכי לים ...
זיכרון ראשון, ילדות, כל שבת נסענו לבת ים אל חוף הסלע, נשארנו עד הצהריים. עם הזמן, במקום כל שבוע, היינו נוסעים כל שבועיים ובמקום חוף הסלע היינו נוסעים לחוף ירושלים בתל אביב.
זיכרון שני, ילדות, אילת, פעמיים בשנה, פסח וחופש גדול, ירדנו אל החוף מהבוקר עד הצהריים, משחקים מטקות, שוחים עד הרפסודות, אוכלים ארטיקים.
זיכרון שלישי, בתיכון ובצבא הלכתי לים, לא הייתי נכנס למים אלא רק יושב על החוף ומסתכל על המים. לא יודע מה חשבתי שיקרה, רק זוכר את עצמי מביט על הקצה של הים ותוהה, אם אחריו יש באמת עוד ים או שזה הסוף. אני חושב שהיום אני יודע את התשובה.
יש עוד הרבה זיכרונות, זה ים. אז אני כותב עליו, על הסירות שמפליגות, מזח, חוף, ואיך הוא נראה אינסופי. אני אוהב לכתוב על הים יותר מאשר ללכת אליו.
כל יום אני מחשב מה שמעת ממני, מה נשאר אני אסגור את הדלת בסוף היום ואת תלכי לים ...
כשכל זה ייגמר נלך אל הים נעמוד על החוף ונביט על המגדלור שמאיר את המים אם יהיה לנו סיכוי...
אין כאן אהבת חינם הזמן שחלף לא ברא שום דבר שאנחנו לא מסוגלים להרוג תביטי אל הים הסירות...
כשרצינו להרגיש טוב עצרנו באמצע השביל של הטיילת הבטנו על השמיים, לא חיפשנו כוכבים משלנו מסביב עברו רוכבים הם...
זה לא הגיהינום כאן אל תבקשי שמשהו כאן יקפא בשביל שתוכלי להתחרט על כל חטאייך אפשר לשבת מול...
מהחלון בקומה הגבוהה, איפה ששכבתי כולת לראות את האורות של העיר כשהחשכה ירדה ואיך הבניינים מחליפים את השמיים ...
איתך אני מרגיש איתך אני מפחד למות מפחד לגלות שאחרי לכתי כל הדברים יעמדו במבחן הזמן איתך אני...
בחשכה המוחלטת זרקת את הבגדים על המיטה ברקע התנגן צליל לא מוכר אם היינו יכולים, היינו צוללים לתוכו ים...