שוב אני כותב מילים
שוב אני כותב מילים בלי משמעות לזמן שמתרוקן מתוך עצמו כמו מכונית חורקת על כביש מהיר שוב אני נשאר...
בסוף הרי הכל מילים. הן מרכיבות את המשפטים שיוצרים את הטקסט. תמיד הייתי איש של מילים או שתיקות. מתייחס לכל מילה, יכול להדהד משפט בלי הפסקה, מתחבר אל טקסטים מסוימים, עד שאני זוכר אותם בעל פה.
מילים יוצרות את השיר, שמתאר את המציאות, והיא ההוויה. לא תמיד המילים מדויקות, לעיתים אני משנה אותן בשביל לא להסגיר פרטים, לא להחשיד חשודים פוטנציאליים. אך יש למילים משמעות בכל מקרה, בכל מחיר, הן נמצאות שם.
שוב אני כותב מילים בלי משמעות לזמן שמתרוקן מתוך עצמו כמו מכונית חורקת על כביש מהיר שוב אני נשאר...
סיגריות וקולה וזוגות יושבים בסלון קטן מהמרפסת אפשר לראות את כל העיר לכאן, המלחמה לא חודרת זוג יושב...
שנות התשעים נגמרו ואנחנו נותרנו מאחור לא שמים לב לאורות הדולקים לשלטים הנוצצים אצלנו בחצר אין עגלת קניות...
לפעמים אני הסופר שמביט מהצד מחפש מילים בשביל לא לכתוב על עצמו ולפעמים אני הילד שמתחבא בצד לא מוכן...
בתוך חדרך נשמר מפני השדים מפני חשכת הלילה אתה מתעורר מזיע הזיכרונות חוזרים אליך עוברים את כל הדרך...
יש ימים טובים ויש ימים רעים בחישוב הסופי אין מנצחים אנחנו נשבים בקסם של הזמן מתערבלים בדרכים שמובילות...
סרטים אמריקאים הרסו אותנו לאט והאהבה שלנו לא תחזור להיות מה שהיא היתה תמונה נוצצת של שני אנשים שיודעים...
עכשיו אחרי שכל הסערות חלפו והדלתות נטרקו בחוזקה ספרי לי את הסיפור האמיתי ספרי לי מה היה הסיכוי שלנו...
זרוקים בפינה כמו שני ילדים שנשכחו אימא ואבא רצו שנהיה מסודרים אז נסענו רחוק הם חשבו שהתאבדנו כתבנו...