פתאום באת
ופתאום את באת השארת רוח ושחררת נשמות קפואות סגרתי את הדלת רק בשביל לראות אותך יוצאת אולי...
בסוף הרי הכל מילים. הן מרכיבות את המשפטים שיוצרים את הטקסט. תמיד הייתי איש של מילים או שתיקות. מתייחס לכל מילה, יכול להדהד משפט בלי הפסקה, מתחבר אל טקסטים מסוימים, עד שאני זוכר אותם בעל פה.
מילים יוצרות את השיר, שמתאר את המציאות, והיא ההוויה. לא תמיד המילים מדויקות, לעיתים אני משנה אותן בשביל לא להסגיר פרטים, לא להחשיד חשודים פוטנציאליים. אך יש למילים משמעות בכל מקרה, בכל מחיר, הן נמצאות שם.
ופתאום את באת השארת רוח ושחררת נשמות קפואות סגרתי את הדלת רק בשביל לראות אותך יוצאת אולי...
לא, הגשם לא יעצור אותנו גם לא הרוחות שנושבות מעל ביתנו ושנינו עדיין ילדים מתכנסים אל תוך רגעים מתפללים...
אחרי שחצית את הגבול והשארת מאחוריך מדבר נטוש אתה רואה אותה באה לקראתך ציפור חופשיה עפה לכיוונך ...
ואחרי שנסיים לדבר את תישארי במקום שלך, אני אשים על עצמי מעיל פקק של זמן ייפתח פתאום ושטפון יתחיל...
את זורקת מילים לפינות שונות בחדר אני אוסף אותן וכותב לנו סיפור את זורקת מבטים אל קירות חלקים...
מתעורר מוקדם , בחוץ ילדים עולים אל ההסעה בתוך החשכה מגשש זוכר איך משהו התחיל בדיוק כשמשהו אחר איחר...
אחרי שניכנס, נסגור את הדלת, נפשוט מעלינו את המעיל למה שלא נחזור להיות כמו שהיינו אתמול קצת פחות רעים...
כל מה שאת רוצה ממני כל מה שאני רוצה ממך בסוף הכל נגמר במשפט בודד אותו אפשר לשמוע אחרי...
אל תעזבי אותי אל תעזבי, לא עכשיו, לא בכלל כשהרוח נושבת חזק אל תוך החדר וטפטוף מים עדין שוטף...