דממת אלחוט
גברים לבושים יפה, נשים יודעות לדבר לעניין עומד בצד ומתבונן אל השמיים מחכה שהדברים יסתיימו ואוכל לעזוב בלי מהומה...
כל יום זו מלחמה. מלחמה לחיות עם עצמך בשלום, מלחמה לחזור הביתה שלם עם החלקים שעוד נשארו לך. כל יום זו מלחמה לשכוח את כל מה שאתה זוכר כי המלחמה נכשלה לשנות את העבר. כל יום זו מלחמה אחרת. צריך להיות מוכנים, להתעורר בזמן, לצאת החוצה נקיים וברורים.
כל יום זו מלחמה חדשה, וצריך להיות מוכן אליה.
כל יום זו מלחמה, אז מי אמר ששדות הקרב שייכים רק לחיילים עם נעליים גבוהות ? כל יום זו מלחמה אחרת, הנה היא נגמרת ומיד מתחילה חדשה. כל יום זו מלחמה על החירות, על המחשבה, על האמונה, כל יום זו מלחמה לא לחזור לשם, להיות תמיד כאן.
גברים לבושים יפה, נשים יודעות לדבר לעניין עומד בצד ומתבונן אל השמיים מחכה שהדברים יסתיימו ואוכל לעזוב בלי מהומה...
כשכיבת את האור יכולתי לראות את פנייך כמו משפט מתוך שיר שניסיתי לכתוב ולא ידעתי איך להמשיך הלאה ...
תקשיבי ללב הדופק, לשיר שמתנגן ברקע תראי איך אנחנו נעים באיטיות מרחוב לרחוב העיניים רצות על לוח מודעות מחפשים...
את צופה בסרט בצרפתית, פתאום צלצול טלפון, את נעלמת אני נתקע עם נוסחאות שאי אפשר לפתור יש כאן...
בזמן שאת צופה בסרטים אני מדפדף בין העמודים מפליג למקומות אחרים מי עכשיו רחוק באמת כמה זמן ייקח לנו...
ובין לבין מספר לך סיפור חדש את ממשיכה לשתוק אולי יש כאן דברים לא סגורים לוקחת את הדברים והולכת...
כעת כשכלו כל המילים העלים הפכו למותרות והעצים הפסיקו להבריק בחורפים כעת אנחנו יכולים לספור חיילים על לוח...
בוא ותילחם עכשיו על הנשמה האבודה שמבקשת בית תאחז בידה ותוביל אותה אל החדר הקטן, שם היא תוכל להחביא...
את עוצמת עיניים באמצע הנסיעה מביט על הנוף של הדרך המשתקף בפס של הנעליים אנשים באים והולכים מתיישבים...