אהיה כאן
בתוך חדרים ריקים איפה שהטמנו את הסודות ואת ההבטחות אנחנו מחפשים איך להיעלם אם תרצי אותי אהיה כאן...
הזיכרון המשמעותי של מרכבות מתחיל בגיל 20. נסעתי קודם לכן ברכבות בארץ ובחו"ל אבל רק בגיל עשרים הבנתי עד כמה אני אוהב את החוויה הזאת. טיילתי אז בהודו ונהגתי לקחת רכבות לילה ממקום למקום בשביל לחסוך כסף על לילה במלון ולהרוויח את היום. כל הלילה הייתי מאזין למוזיקה וכותב, מדי פעם קם מהמושב בשביל לעשן ליד הדלת הפתוחה, מביט על הנופים החשוכים. אלו היו הרגעים האהובים עלי בטיול.
לימים נסעתי לעבודה כל יום עם רכבת, הנסיעה נמשכה חצי שעה, חצי שעה שהרגשתי כמו אז.
אני, הרכבות – היום
היום אני כותב על רכבות מהצד, מדמיון. בעיניי הן משהו ייחודי, הן נותנות לנו מנוחה, זמן למחשבות, זמן ליצירה. זמן טוב להתבונן בנוף ובאנשים.
אני יודע שיש בזה משהו ילדותי, אך בעיניי זה עדיין מרשים.
בתוך חדרים ריקים איפה שהטמנו את הסודות ואת ההבטחות אנחנו מחפשים איך להיעלם אם תרצי אותי אהיה כאן...
כשעברנו אתמול ברחוב ראינו איש זקן יושב במרפסת, מעשן סיגריה ומתבונן באנשים היא תבוא , הוא ידע, את...
זיפי הזקן שלך עוקצים אותי את אמרת אז הלכתי והורדתי אותם הבטתי על עצמי במראה לא ידעתי מה את...
אחרי עשרים שנה , לא סופר יותר את הזמן מביט על ספסלים , על פינות חבויות לא מצאתי אותנו,...
אני רואה אנשים עוזבים עם מזוודות קטנות זה מזכיר לי אותנו במקומות אחרים פעם היה לנו כוח לנסוע במשך...
לעיתים זה מגיע אלי כמו תאונת רכבת עומד חשוף ולא יכול להיעלם, אין פה מקום מסתור הפנים, העיניים, זה...
עוצם את העיניים ונעלם לך פתאום אין כאן ילדים בסביבה אין כאן חשבונות לסגור ולא חוזים לחתום לפעמים...
אנחנו יוצאים למסע הזה ביחד קחי איתך הכל, אל תשאירי שום זיכרון ניעלם ביחד וכשהמסע יגיע לסיומו, יישאר רק...
זורק את וינסטון ומוחק עשרים שנה מביט דרך החלון על הרחבה היא נראית לי אפורה ודהויה לחשוב שמהיום...