אל תוותרי עלי
אל תוותרי עלי לא עכשיו, לא אף פעם אל תוותרי עלי מכל השאלות כבר מצאתי תשובות ספורות מכל הטעויות,...
הזיכרון המשמעותי של מרכבות מתחיל בגיל 20. נסעתי קודם לכן ברכבות בארץ ובחו"ל אבל רק בגיל עשרים הבנתי עד כמה אני אוהב את החוויה הזאת. טיילתי אז בהודו ונהגתי לקחת רכבות לילה ממקום למקום בשביל לחסוך כסף על לילה במלון ולהרוויח את היום. כל הלילה הייתי מאזין למוזיקה וכותב, מדי פעם קם מהמושב בשביל לעשן ליד הדלת הפתוחה, מביט על הנופים החשוכים. אלו היו הרגעים האהובים עלי בטיול.
לימים נסעתי לעבודה כל יום עם רכבת, הנסיעה נמשכה חצי שעה, חצי שעה שהרגשתי כמו אז.
אני, הרכבות – היום
היום אני כותב על רכבות מהצד, מדמיון. בעיניי הן משהו ייחודי, הן נותנות לנו מנוחה, זמן למחשבות, זמן ליצירה. זמן טוב להתבונן בנוף ובאנשים.
אני יודע שיש בזה משהו ילדותי, אך בעיניי זה עדיין מרשים.
אל תוותרי עלי לא עכשיו, לא אף פעם אל תוותרי עלי מכל השאלות כבר מצאתי תשובות ספורות מכל הטעויות,...
בתוך חדר קטן שמזכיר לנו סרטים מפריז אנחנו מתרסקים באיטיות כמו לא נפגשנו שנים משלימים את מה שחסר...
גשם יורד תמיד כשאנחנו נכנסים לרכב טיפות קטנות על השמשה, מתגברות לאט לאט ברדיו הקריין מספר שזה החורף הכי...
כמו בנסיעה ארוכה ברכבת שנינו רק מביטים על הנוף לא מוציאים מילה לא עוצמים עיניים, לא לפספס את היציאות...
טיפות של מים חומקות מאיתנו ונוזלות על הרצפה משם אי אפשר לקחת מאיתנו שום דבר זו תמונה קפואה המראה...
ופתאום אני שונא אותך לא מצליח להתפשט בקלות הבגדים מתנפנפים ברוח ואני מביט מרחוק את רוקדת בשקט פתאום...
זה כמו כדור שנורה אל המקום הלא נכון זה כמו לראות את הרכבת האחרונה עוזבת את התחנה זה מרגיש...