פתחנו דלת
פתחנו דלת, רצינו להכיר אנשים חדשים מצאנו את עצמנו מתבוננים במראה מגרדים שערות לבנות מטשטשים פצעים ישנים פתחנו...
אנשים זה הסיפור. כלומר, הם הדמויות בסיפור אבל הם הסיפור, הם יוצרים אותו. בחכמתם, בעליבותם, באנושיותם, בטיפשותם, ברגעים הגדולים וברגעים המגוחכים, בסיפור שהם מספרים ודרך העיניים שמביטות עליהם.
אנשים הם הסיפור, לפעמים אפשר לכתוב סיפור שלם, לפעמים מספיקה שורה, צריך לדעת איך להתבונן, צריך לדעת לשים לב, לגלות ולראות, בסוף מבינים, בסוף זה מסתדר.
פתחנו דלת, רצינו להכיר אנשים חדשים מצאנו את עצמנו מתבוננים במראה מגרדים שערות לבנות מטשטשים פצעים ישנים פתחנו...
את אוספת את השקיות ויוצאת מהבית לא עומדת מול המראה לא מנסה להסתדר אין לך שמות מכובדים בטלפון,...
שלפנו את השפנים שנותרו לנו בשרוול הוצאנו מהמגירות את מה שהיינו צריכים בשביל להרגיש חיים עכשיו זה תורנו לדפוק...
הנחת את היד שלך על הגב שלי העברת אותה בעדינות ואני, אני לא הסתובבתי ברקע התנגן שיר ישן שלא...
נכנס לרכב ונוסע מביט על כביש שחור אורות נוצצים של חלונות ראווה לא מאירים עלי עכשיו לכאן אני לא...
אנשים קונים טלוויזיה חדשה לראות איך הם יכלו להיראות אילו היו להם צבעים, אם היתה להם עלילה זה יום...
ספרי מלחמה ישנים, קצב אפריקאי ברקע מילים תוססות, ואנשים שנעים בין הצללים הכל מתערבב לתמונה אחת שומע את השיר...
אנשים חוצים את הכביש בפתאומיות נעלמים בסמטאות חשוכות, בחדרי מדרגות לא עוצר להתבונן, לא מחכה שיחזרו זו שעת לילה...
כל מה שאמרתי לך, יכול להסתכם במשפט אחד לפעמים אני יכול לך אותו על דף לבן, בלי שיתלכלך סימני...