עצים נופלים ביער
הלילה כמעט לא עובר מתעורר כל שעה מרגיש כמו נצח שלא חולף אי אפשר לא לשים לב לתחושה ...
אחרי הצבא, בשנת 1999, אחרי חודשים של הכנה, טסתי להודו. לבד. הייתי שם כמה חודשים. פגשתי אנשים, ראיתי מקומות, טעמתי מאכלים, ניסיתי דברים. אני לא יכול לדמיין את חיי בלי פרק זה, אך אין לי ספק שלא אחזור לשם יותר. אולי כשיהיו לי ילדים והם יסעו לשם, אז אסע בעקבותיהם.
הלילה כמעט לא עובר מתעורר כל שעה מרגיש כמו נצח שלא חולף אי אפשר לא לשים לב לתחושה ...
עכשיו עולות בנו תמונות חיים אחרים אנשים שלא הכרנו מעולם חוזרים אלינו גשרים שלא חצינו, נבנים כך סתם פתאום...
בומביי, פונה, גואה, אמפי משנן את המקומות בראש סופר 15 שנה ומדי פעם חוזר מגע המושב תחנה עלובה...
לפני עשרים שנה, קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא, הרבה לפני שהתחלתי ללמוד, התחתנתי והפכתי להיות מי שאני היום. נסעתי להודו....
עוצם את העיניים ונעלם לך פתאום אין כאן ילדים בסביבה אין כאן חשבונות לסגור ולא חוזים לחתום לפעמים...
הכול היה ארוז ומוכן לרגע שירצה לקום ולעזוב. תיק קטן ושחור בעל שני תאים. בתא הגדול היה לו ספר קריאה,...