השיר מילדותינו
ברקע מתנגן השיר שנהגנו לשיר בילדותנו עכשיו אנחנו שוב צוללים בחזרה אל המילים בין הצלילים רק במראה אנחנו...
שם הכל התחיל, זה לא היה קל, אבל משם זה המשיך, ותמיד חוזרים אליה, תמיד יש לאן. אל הצעצועים הישנים, הגינה בין הבניינים הנמוכים, המגרש הישן, הבית הקטן, הנסיעות והחלומות. הכל מתחבר מעת לעת לשיר או יצירה אחרת.
אני כותב על ילדות, מנקודת מבט של מבוגר שמסתכל עליה כנקודת התחלה , לפעמים כנקודת סיום, לא פעם בתחושה של החמצה נצחית , חלום או אשליה, שמבקשים עדיין להתגשם אבל הם שנשארו מאחור. אני אוהב את ילדותי , למרות שלא פעם נדמה לי שהיא דחתה אותי.
איך הילדות נראית בעיני היום?
והיום, היום אני מתבונן במראה ולעיתים באישה שמולי, אני יודע שאני עדיין ילד שהתבגר מוקדם מדי ומשלים עכשיו פערים. לפעמים זה ילדותי, לפעמים זה נחמד, זו הילדות הראשונה או השנייה שלי, תלוי איך סופרים את זה.
ברקע מתנגן השיר שנהגנו לשיר בילדותנו עכשיו אנחנו שוב צוללים בחזרה אל המילים בין הצלילים רק במראה אנחנו...
את לובשת מעיל שחור ארוך מניח צעיף על עורפך ושנינו יוצאים אל הרחוב אנשים נעים מהר כמו בסרט...
נוסע אל עיר ילדותי מה לקחתי ומה נשאר הכביש קצר מדי לא מסוגל להכיל את כל הזיכרונות שצפים באקראיות...
רחובות מלאים מתרוקנים, אנשים נכנסים ויוצאים נוהג בזהירות, ליד התיכון הישן היא לא עוברת שם יותר התחנה ריקה, רק...
אתה מביט עלי במבט לא ברור לא מכיר את האיש הזה שמתבונן בתמונות אנחנו משכתבים את ההיסטוריה שלנו בשביל...
עוד מעט ייגמרו השירים לא יהיה לנו מה לנגן יותר נעמוד במרכז החדר דוממים נחכה שמישהו יפתח את הרדיו...
פותחים את החלון, סוגרים את הדלת נועלים את עצמנו בתוך חדר קטן ברדיו אפשר לשמוע שירים של טום וויטס...
אנחנו גדלנו עם הרחובות בניינים גבוהים, קניונים מזכוכית וגנים מפלסטיק גדלנו אל תוך ערים עמוסות , נטולות מפלט בין...