תתקני את הנוף
ביקשתי שתתקני בשבילי את הנוף תגזמי את העצים תשני את התוואי של השביל ואני אביט עלייך מהצד, זוהרת ויפה...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
ביקשתי שתתקני בשבילי את הנוף תגזמי את העצים תשני את התוואי של השביל ואני אביט עלייך מהצד, זוהרת ויפה...
ואני כבר לא כותב כלום את יודעת למה הדברים שרצינו שיקרו, לא קרו בסוף הילדים שרצינו שייוולדו, לא נולדו...
את סוגרת את התריסים והולכת לישון אני ממשיך להסתכל על המשחק לא פולט קללה, לא אומר שום מילה מדמיין...
מורידים את הצלחות והכוסות מהשולחן מניחים בכיור, אחד ליד השני מחר בבוקר נשטוף הכל מכבים את האור ונכנסים למיטה...
גשם אירופאי יורד עלינו אנחנו נשארים לעמוד במקום אוחזים במעיל שלנו מחזיקים ידיים בסתר תביטי על הזמן איך...
היו שם הרבה אנשים, לא יכולתי להסתיר את הפנים הסתכלת עלי מרחוק, כמו שמסתכלים על ילד פחדת שאשבור משהו בלי...
אמרת שזה לא קל להתאהב בך אז זזתי לצד הבטתי בך כמו שמביטים בכרזה שמתנפנפת ברוח עכשיו המילים...