הצגת ילדים
ילד קטן צריך את אימא שלו אני כבר מתבלבל ולא זוכר, אם זה היה כאן או שזה היה שונה...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
ילד קטן צריך את אימא שלו אני כבר מתבלבל ולא זוכר, אם זה היה כאן או שזה היה שונה...
שוב אנחנו מזדקנים אוספים את האבנים מהדרך ומתחילים לצעוד את סופרת את הדקות, אלו שאבדו ואלו שנשארו סימני הדרך...
אתה אומר שאמריקה אף פעם לא היתה טובה מהסרטים שלנו, היא מעולם לא נמחקה לגמרי רק תמונות שחור לבן...
טרקנו את הדלת ונכנסנו אל הרכב בחדשות דיווחו שמשהו קרה לא ראינו סימנים אנחנו אף פעם לא עוצרים בזמן...
א. רודף אחרייך, לא כמו גנב, אלא כמו כלב שמחפש טרף עוצם את עיניי, לפעמים את מופיעה שם...
אני אוהב את הרעש הזה אוהב להיות בצל לא יכול לברוח מזה בכל מקום, בכל חצר, אין לי מנוחה...