שער ושביל
לכאן לא נכנסים יותר שירים שער החצר נעול , על שביל הכניסה רק עשבים שוטים גדלים בין מרצפות הם...
בפנטזיה שלנו, אנחנו יושבים בתוך סירה ושטים באגם. אף אחד לא מפריע לנו. רק שנינו בתוך הסירה.
בפנטזיה שלנו, יש לנו את כל הזמן שבעולם, את כל המרחב, אנחנו לא צריכים שום דבר. רק את עצמנו אנחנו צריכים. את עצמנו ואת הסירה שלנו.
בפנטזיה שלי, אני יושב על החוף וצופה על הסירות. פעם הן שטות אל החוף ופעם הן מתרחקות. אני נשאר על החוף. בלי מטרה.
לכאן לא נכנסים יותר שירים שער החצר נעול , על שביל הכניסה רק עשבים שוטים גדלים בין מרצפות הם...
לא ראינו איך השמיים שינו את צבעם לא ידענו איך להפליג בדמיון כשהמציאות לא הצליחה לעצור את עצמה בפתח...
את אוהבת אותי זר כותב על הנייר את המילים שלך פורט למטבעות את השתיקות ולעצמי, מפרק את הזמן לרסיסים...
מול הים, כשהסירות נעלמות באופק ועשן המים לא דועך אלו בדלי סיגריות שמסמנים איפה עמדנו כאן פעם עם בגדים...
תביטי על הים בני ארבעים עוד מעט הסירות עדיין משטות בנו חופשי אנחנו לא רצים על החול, ואין שם...
נשכור בית קטן ליד האגם סירה קטנה תחכה לנו ליד מעגן העץ הלבן נקנה רכב ישן עם רדיו שתקוע...
עוד מעט ייסגר השער אם לא ניכנס, לא נמצא מקום להתגבר בו על הזיכרונות שלנו לעיתים אתה אוחז בידיי,...
הדייגים של יפו עומדים עם הפנים אל הים לא מחפשים סירות באופק, אולי כן הם לא ימצאו משאלות אבודות...
שני אנשים יושבים על ספסל אבא ובן יושבים על הסלעים ודגים סירות שטות בירקון ואנחנו נעים לאט ...