תעתוע זמני
ואחרי שסיימתי לכתוב את כל השירים ראיתי אותך נעלמת ברציף עומדת קרוב ורחוק עד שלא יכולתי להבחין , אם...
אני בן אדם עירוני, מעדיף את העיר על פני הטבע. אני אוהב את האספלט, הרחובות ההומים, תנועה של כלי רכב וחזיתות של בניינים. אני לומד מכל זה ויוצר שירים וסיפורים, עולם שלם של מילים נבנה מתוך הערים.
בעיניי העיר היא גם מטאפורה וגם קלישאה, אני כותב עליה מנקודות מבט שונות, משוטט בה בלי הפסקה, כל העולם היום הוא עיר אחת גדולה.
כשאני כותב על עיר, למה אני מתכוון?
הרבה פעמים אני כותב על העיר מנקודות מבט שונות, זו המזוהמת וזו היפה, זו המתרסקת וזו שמתוכה אנחנו קמים לעוד יום של עבודה, זו שעולה בלהבות וזו שנבנית כל יום בעמל, זו שאי אפשר לנטוש וזו שבורחים ממנה לעולם.
ואחרי שסיימתי לכתוב את כל השירים ראיתי אותך נעלמת ברציף עומדת קרוב ורחוק עד שלא יכולתי להבחין , אם...
השיר הבא מוקדש ליושבים במטוסים להולכים מתחת לגשרים ומביטים למעלה באכזבה הם יודעים שום דבר לא השתנה השיר...
השמיים מתכסים בצבע שחור הרחובות נראים כמו בשיטפון אני עומד מולך יש בך משהו אחר בואי ונאהב עד...
כמו שני זרים נתקעים זה מול זו מנסים להפיל אחד את השני אלף קסמים ואין מקום להתחבא מכול...
אל תשימי את הכול על השולחן זה מיליון שנה של מלחמה לא המצאנו דבר גם אלוהים לחם את המלחמה...
משעות הלילה בנמל עד המונית שחוצה את העיר באור הראשון ממשרדים בקומות הגבוהות עד המוסכים הישנים בקצה של העיר...
אנחנו עומדים בכיכר של העיר איפה שאין יותר צמחים רואים את הכלבים רודפים אחרי עצמם בבית השארנו אור דלוק...
ואנחנו הולכים על המסילות לא יודעים אם התנועה חשובה או שזה רק הרוח שמעיפה אותנו בלי להשאיר בנו סימן...