השמלה הכחולה
פתאום התחיל לרדת גשם הרדיו בחדר הפסיק לנגן נכנסת עם שמלה כחולה לא חיכית שאהיה מוכן, מבט אחד אמר...
זיכרון ראשון, ימי שבת, יושב צמוד לטרנזיטור מאזין לשירים ושערים. זיכרון שני, כל יום לקראת השעה שמונה בבוקר , אחת וחצי בצהריים וברבע לשבע בערב פינות ספורט ברשת ב'. זיכרון שלישי, ימי שבת בבוקר תוכניות בידור ישראליות. זיכרון רביעי, מצעדים שבועיים ושנתיים.
זיכרון חמישי, מחכה שהשידור של ההופעה יתחיל. זיכרון שישי, מאזין לרדיו לאורך כל הנסיעה.
כל כך הרבה זיכרונות יש לרדיו מהילדות והלאה, לעיתים נדמה לי שאנחנו הדור האחרון שעוד נהנה ממנו, ואולי הרדיו בכל זאת ינגן לנצח.
הרדיו ואני היום
היום אני כבר לא מסוגל להקשיב לרדיו, יותר מדי דיבורים, יותר מדי פרסומות, פחות מדי מוזיקה. אני אוהב לבחור את המוזיקה שלי. אז אני מכבה את הרדיו. בראש שלי הוא עדיין פועל, מנגן את מה שאני אוהב.
אני כן שומע פודקאסטים על ספורט ומוזיקה בזמני החופשי. הרדיו החדש של שנות האלפיים.
פתאום התחיל לרדת גשם הרדיו בחדר הפסיק לנגן נכנסת עם שמלה כחולה לא חיכית שאהיה מוכן, מבט אחד אמר...
עוד מעט המוזיקה תתחיל, את יכולה להתכונן הדלת סגורה, רק שנינו בפנים בספר שאני קורא, גיבורים בורחים מבשורה יום...
ובנקודה בה הכל נגמר או מתחיל מחדש את עומדת שם ומביטה עלי מבקשת תשובה או יוצרת קסם בעצמך ...
אמרת שהאהבה שלנו היא אידאולוגיה אז השארתי את הרדיו דלוק כל הלילה קיוויתי לשמוע את השיר שלנו להתחיל לצעוד...
היא אמרה שהיא לא אוהבת את אמריקה לא יכולתי לנצח אותה בויכוח הזה יש דברים שאי אפשר לבטא ויש...
נולדתי בסוף שנות השבעים (1979 לדייקנים) מה שאומר שילדותי עברה עלי בשנות השמונים ונעוריי בשנות התשעים. בעיני, אני ובני...
בואי נישאר לשכב במיטה ניתן לזמן לטפטף כאילו הכל מובן מאליו לא נביט מבעד לחלון לא נאזין לקולות שמגיעים...
את מסדרת את המיטה לקראת שינה אני מביט מהמרפסת על ילדים שרוקדים בלי צלילים בגינה תמונות שכאלה מיד מעלות זיכרונות...