תמונה ישנה, חלומות חדשים
מסדר את המראות ומתניע את הרכב ברדיו שירים מארץ אחרת נוגע בתמונה הישנה בפנים, חלומות חדשים מסתדרים בשורה ...
פעם הייתי נכנס לרכב בשעות הערב, ונוסע בלי מטרה. עובר בין רחובות שאני לא מכיר, מסתכל על בתים ואנשים שמעולם לא פגשתי, היה נדמה לי שככה צריכים להרגיש החיים.
היום אני מחשב מסלולים ונוסע מעט, אך בדמיוני הנסיעה לא נגמרת אף פעם. פעם עוד אקח את הרכב לסיבוב אחרון, אחצה איתו את הכביש הארוך ביותר, אעצור בתחנות דלק מזדמנות ואכנס לעיירות בודדות. כן גם אני מאמין בסיפור ובקלישאה הזאת. בשביל זה אנחנו פה, לא?.
הרכב ואני – הסיפור האמיתי
כבר נכתבו אינספור שירים וסיפורים על הקשר שבין אדם לרכבו. יש הטוענים שזה הבית השני שלו, אחרים סבורים שאי אפשר להפריד ביניהם.
האמת היא שאני לא אוהב לנהוג בכלל, הפקקים הורגים אותי, אני מעדיף שאת נוהגת ואני לידך, רואה איך את מתנהלת בכביש בניסיון רב, אני לא אוהב לנהוג, לא אוהב כלי רכב, לא יודע להבדיל בין מנוע לקרבורטור אך אני אוהב את המחשבה שאני אחד מאלה שהרכב הוא הבית שלהם.
מסדר את המראות ומתניע את הרכב ברדיו שירים מארץ אחרת נוגע בתמונה הישנה בפנים, חלומות חדשים מסתדרים בשורה ...
נכנסנו לרכב המערכת התחילה לנגן את לאונרד הקול שלו ליטף אותנו כשלא יכולנו להחזיק ידיים הנחתי את הכובע בצד...
מהמקום הקטן שלנו, על הספה מול המסך הצבעוני יכולנו לדמיין את התמונה המלאה של החלומות שלנו המציאות היתה רחוקה,...
ראיתי אותו יושב במכונית שחונה בשביל מול הבית מתבונן במראה, פנים עם זיפים של לילה אחד הוא האזין לשירים...
ואם לא היית כאן איפה הייתי? מביט על השמיים מחכה שמטוסים יחלפו אולי אצליח לזהות את היעד אם...
טרקנו את הדלת ונכנסנו אל הרכב בחדשות דיווחו שמשהו קרה לא ראינו סימנים אנחנו אף פעם לא עוצרים בזמן...