שוב כותב מילים
שוב כותב מילים על מסך לבן שוב משרטט משפטים על פי מחשבות קצובות שום דבר לא משתנה באמת ...
ניקח את הדרך … אני נוסע בה כל יום, חוצה ערים ונוטש אותן בשביל דרכים חדשות. בהן אני מגלה את מה שאיבדתי, את מה שרציתי כל חיי למצוא. כשמגיע הלילה, אני מחפש מקום לישון, מקום שאוכל לקרוא לו בית.
אני נוסע והולך בדרך כל יום, גם כשאני בחדר הקטן , ולא חוצה את מפתן דלת היציאה.
אני והדרכים
בדמיוני אני תמיד נע ונד, לעולם לא נשאר, קשה לי לצאת לדרכים מסיבות רבות, אך בדמיוני אני לא עוזב אותן לעולם.
אלה הם חיי, כל הזמן מדמיין דרכים, רוצה לקוות שהגעתי אל המקום בו לא אצטרך יותר לדמיין דרכים חדשות. אז בינתיים רק כותב עליהן.
שוב כותב מילים על מסך לבן שוב משרטט משפטים על פי מחשבות קצובות שום דבר לא משתנה באמת ...
ושומע אותך לוחשת מתוך שינה אתה אוהב אותי עדיין? התשובה היתה מונחת שם, בשביל שיוצא מהבית אל הרחוב הזר...
שומע את הקולות לא מצליח להבין את הפירושים יכול לראות אותם באים והולכים אבל לא מצליח לזהות בעצמי את...
את אוספת פירורים מהאתמול מנסה להרכיב את היום את לא זוכרת אם היית שם האם זו היית את שהרגשת...
בזמן שהרחוב הפך חד סטרי חנויות נסגרו ואנשים חזרו אל הבתים אני ביקשתי ממך לבוא נאסוף את החלקים...
עכשיו כשכל השלטים ירדו כשרק שנינו בדרכים בואי ניקח את הסיבוב נחצה את המחוז אל סופו את יודעת,...
אני שומע אותך שרה מדמיין איך המילים שלך יוצאות מן המשפטים ומגיעות אלי אני מוכן לנסוע כל הלילה...