נסיעה אחת ועוד אחת
כשהתעוררנו בבוקר לא נותר דבר מהערב החלומות של הלילה התפוגגו תקוות נעלמו עוד לפני שהיה לנו במה להיאחז ...
ניקח את הדרך … אני נוסע בה כל יום, חוצה ערים ונוטש אותן בשביל דרכים חדשות. בהן אני מגלה את מה שאיבדתי, את מה שרציתי כל חיי למצוא. כשמגיע הלילה, אני מחפש מקום לישון, מקום שאוכל לקרוא לו בית.
אני נוסע והולך בדרך כל יום, גם כשאני בחדר הקטן , ולא חוצה את מפתן דלת היציאה.
אני והדרכים
בדמיוני אני תמיד נע ונד, לעולם לא נשאר, קשה לי לצאת לדרכים מסיבות רבות, אך בדמיוני אני לא עוזב אותן לעולם.
אלה הם חיי, כל הזמן מדמיין דרכים, רוצה לקוות שהגעתי אל המקום בו לא אצטרך יותר לדמיין דרכים חדשות. אז בינתיים רק כותב עליהן.
כשהתעוררנו בבוקר לא נותר דבר מהערב החלומות של הלילה התפוגגו תקוות נעלמו עוד לפני שהיה לנו במה להיאחז ...
בדמיוני אין מילים גדולות רק אותיות מתחברות זו לזו במחשבותיי אין דמויות ממתינות בתחנות מעבר דמות אחת הולכת וחוזרת...
כשאני נוסע בלילות תמיד בוחר לעבור בדרך הארוכה לוקח לעצמי עוד כמה רגעים לא ממהר לחזור, לא מתפתה בקלות...
עצרתי את עצמי מליפול, בכל פעם כשיכולתי עצרתי את עצמי מללכת, בכל פעם כשהייתי צריך לא נעלמו מעיניי הדרכים...
כשאני נוסע בלילות נלחם בחלומות אבודים יש סימנים שלא יורדים מהידיים, מהעיניים חוצה שכונות ריקות, כבישים שוממים בבתים...
עצמנו עיניים כדי לראות איך אנחנו נראים באמת כשפקחנו אותן נעלמנו והעולם לא השתנה אל תחכה , את אמרת...