אולי כבר היית כאן
עמדתי ליד החלון חיכיתי שתבואי אולי כבר היית כאן ולא ראיתי משהו הרי קורה כשזזים בלי כוונה לצדדים ...
ניקח את הדרך … אני נוסע בה כל יום, חוצה ערים ונוטש אותן בשביל דרכים חדשות. בהן אני מגלה את מה שאיבדתי, את מה שרציתי כל חיי למצוא. כשמגיע הלילה, אני מחפש מקום לישון, מקום שאוכל לקרוא לו בית.
אני נוסע והולך בדרך כל יום, גם כשאני בחדר הקטן , ולא חוצה את מפתן דלת היציאה.
אני והדרכים
בדמיוני אני תמיד נע ונד, לעולם לא נשאר, קשה לי לצאת לדרכים מסיבות רבות, אך בדמיוני אני לא עוזב אותן לעולם.
אלה הם חיי, כל הזמן מדמיין דרכים, רוצה לקוות שהגעתי אל המקום בו לא אצטרך יותר לדמיין דרכים חדשות. אז בינתיים רק כותב עליהן.
עמדתי ליד החלון חיכיתי שתבואי אולי כבר היית כאן ולא ראיתי משהו הרי קורה כשזזים בלי כוונה לצדדים ...
בואי נבזבז עוד כמה שעות הרי בזבזנו כבר ימים על שאלות חסרות תועלת לא, אנחנו לא חכמים יותר מאחרים...
עצרנו את הרכב בכניסה הבחור בא מהדלפק להביא לנו מפתח נכנס איתנו לחדר, הסביר לנו איפה כל דבר נמצא...
תניחי אותי כאן לידך תלמדי אותי לחיות בלי להיעלם הסודות הגדולים שאת שומרת לעצמך תספרי לי את כולם בלי...
ובאמצע היום, נרדמנו, כשכל החלונות פתוחים לא הפריעה לנו השמש, גם לא הילדים שחצו את השביל ליד המרפסת הם...
אני רוצה להראות לך שניצחתי להוכיח לך שהתגברתי יש סימנים על הקיר אני לא מבקש מהם דבר אני...