ילדים
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
בדרך מכאן לשם
בדרך מכאן לשם, כבישים ריקים עברנו ליד השדות הרחוקים מצאנו את עצמנו נעים בין זיכרון להווה ברקע שר הזמר...
סיפורי ילדות מומצאים
בהבלחה של רגע, פתאום אני נזכר בסיפורי ילדות שלא היו שלנו מעולם ביניהם היה צחוק אמיתי בניינים שבנינו ומגע...
פנים אמיתיות
במגע אחד דרך העיניים במבט אחד דרך הידיים מנסה למצוא אתכם דרך המילים בשורות הספר נשאר על הברכיים, זה...
לא אמרנו מילה
כל הדרך לא אמרנו מילה את הבטת על האנשים שבאים והולכים ניסיתי לקרוא מהספר הסופר לא התכוון לשורות האלה...
מול קנה של רובה
עכשיו כשאת מביטה מהחלון ורואה את הילדים משחקים אני נבלע בתוך המחשבות שוקע אל תוך תמונות שלא נשרפו בזיכרון...
הפרס הגדול
בסוף השנה, ירדנו אל הכיכר המרכזית אל היריד הגדול המון אדם חגג, ואנחנו רצינו להרגיש קרובים גלגל ענק...
אנשים פשוטים
לא עזבנו עיירה עלובה לא היינו המפסידנים הגדולים בסרטים זה תמיד יותר רומנטי אצלנו, זה אותה רוח נושבת מקצה...