רצחת את הילד ההוא
ואחרי המחשבה שרצחת את הילד ההוא הוא יושב לצידך, מחייך עושה רשימת מלאי אתה סופר ומתבלבל הוא לא...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
ואחרי המחשבה שרצחת את הילד ההוא הוא יושב לצידך, מחייך עושה רשימת מלאי אתה סופר ומתבלבל הוא לא...
אתה עוצם את העיניים ומנסה אולי כשתפקח אותן, תמצא את עצמך במקום אחר מציאות שונה, עולם יפה מי...
חזרתי אל העיר, ספרתי חנויות תיק אחד בתחנה, כותב כל מחשבה מנסה לשחזר את התחושה עדיין מואס בגיבורים הישנים...
תחילת הלילה, הקשבתי לך ישנה ניסיתי להירדם, קולות הילדים מבחוץ הפריעו לי לחלום את החלום שרציתי ישנת, ולא היית...
בקצה הכיכר, איפה שפעם עמדו ילדים ורקדו אנחנו עוד מחשבים את צעדנו מחליפים מחשבות אין לנו משהו אחר להחזיק...
המזוודה לא מחכה ליד הדלת בכיס המכנס אין כרטיס הפסקת לחפש את שביל הבריחה אתה כבר לא מנסה...
הנהר מנקה עכשיו את הפצעים הדם זורם בפיתוליו בזמן שהעלים נושרים מהענפים ברוח הקלילה זה לא זמן להמשיך ,...
ראיתי אותך עולה על הרחבה רוקדת כאילו האתמול נעלם והמחר לא יבוא לעולם סביבך רקדו בני ארבעים, אדי הנעורים...
את מגיעה באמצע הלילה מסדרת את מה ששלך זה הרבה יותר ממה שהיה לך מלפני שהגעת אין לי מה...