עדיין כאן
האחרונים עזרו לך לסדר את הצלחות אני הדלקתי סיגריה, עמדתי בצד ילדים שיחקו בדשא הגדול ובאגם, זוג לבוש לבן...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
האחרונים עזרו לך לסדר את הצלחות אני הדלקתי סיגריה, עמדתי בצד ילדים שיחקו בדשא הגדול ובאגם, זוג לבוש לבן...
ילדה, אל תפחדי אנחנו לא נשארים כאן לבד מבט אחד על הקירות מגלה לנו מי איתנו ומי נגדנו עכשיו...
בימים ארוכים, נטולי שעות ומספרים מוצאים את עצמנו משוטטים כמו כלבים ללא רצועה, מחפשים פינה לשכב עד שתחלוף הסערה...
בדרך לשם, בדרך מכאן מסתירים את השמשות , מדליקים את הרדיו אולי נשמע משהו חדש שיחות ראשונות, שיחות אחרונות...
לא אמרתי לך כלום כשהגעת, כשחזרת בפתאומיות נשארתי בפנים כשאת אספת את החפצים האחרונים מהחלון, החצר נראתה שוממת ...
אחרי מותי, איש זקן יביט על ציפור בשמיים שני ילדים ילטפו את המים ובחוץ התנועה תמשיך לדהור השקיעה...
בלי מוזיקה באוזניים בלי מטרות בקנה עכשיו את ערומה ואני מפנטז אין כאן קולות של ילדים יחפים אם...
לאורך הימים והלילות, שחולפים מעל פנינו אני לומד מטיפות ספורות שבלעדייך אין לי את מי לאהוב לאורך הקולות שאנחנו...
דמיינתי בית גדול, ילדים ארוחות משפחתיות, שני כלבים אותך בפתח של כל חדר אותי בוחר במובן מאליו ...