עוצר את הכל
עוצר את הכל עכשיו אני רוצה לרדת חכמת חיים של בן 34 לא מבטיחה דבר לא סף נמוך של...
לפני הכל היתה לונדון. היא היתה בשבילי הכל. מוזיקה, כדורגל, קולנוע. הייתי שם מספר פעמים ותמיד שמחתי לחזור ועצוב לעזוב.
עם השנים הבנתי שלונדון כמו תל אביב היא בדיה, סיפור כיסוי. פריז יותר יפה, ברלין יותר מעניינת, בברצלונה האוכל יותר טוב וניו יורק יותר אמיתית.
מה הסיפור עם לונדון
יש בה הכל אך נדמה לי שאפילו הייאוש בה כבר פחות נוח… לא הייתי שם כבר כמה שנים אך עדיין אני אוהב לחשוב שיום אחד נחזור, נלך לשמוע מוזיקה באיזה מועדון, נצפה במשחק כדורגל, אחר כך נשב על הבר ונרגיש כמו לונדונים אמיתיים, כמו בקלישאה.
עוצר את הכל עכשיו אני רוצה לרדת חכמת חיים של בן 34 לא מבטיחה דבר לא סף נמוך של...
ישבנו בקצה של הבר היא דיברה על החיים אני חיפשתי אהבה ברגעים כאלה, של מבוכה כתבנו את עצמנו...
הולך על חבל דק, מחכה למים שיופיעו מתחתי כל בן אדם זקוק לתשומת לב, כמו שאש זקוקה לגפרור שידליק...
ספר עשר שנים לפרישתו. פנסיה מוקדמת. בגיל 50 החליט שנמאס לו לחקור ידיעות שהגיעו מארצות אויב, כרוזים של אירגוני...
הוא זכר את פניו כמו שזוכרים רגע התנגשות. חלפו שנים, אבל הוא זכר אותן היטב. פנים מאורכות, שיער גולש...
הכול היה ארוז ומוכן לרגע שירצה לקום ולעזוב. תיק קטן ושחור בעל שני תאים. בתא הגדול היה לו ספר קריאה,...