איש לא ידע
מישהו הוריד את המזוודה מהמדף האחרון אחר כך הוא ניקה ממנה את האבק הכניס לתוכה בגדים ליום יום, כובע...
בתקופה מסוימת עבדתי בארכיון של עיתון ובמשמרות לילה היו מסיעים אותנו הביתה עם מונית. אני זוכר את הנסיעות האלה, לא היה ברחוב אף אחד, ברדיו התנגנו שירים, דרך המוקד שמעתי שיחות של נהגים, הייתי מביט החוצה ומרגיש כמו מי שרק עוזב או בא. אהבתי את התחושה הזאת.
נהג מונית לנצח
לעתים אני מדמיין את עצמי מחליף בתור נהג מונית, מסיע אנשים עד הבוקר. זו פנטזיה שנוצרה מסרטים, כאילו זה הדבר האמיתי, לנהוג כל הלילה ולפגוש אנשים, את אנשי הלילה המוזרים.
אך יש מי שבנוי לזה ויש מי שלא. הייתי רוצה להאמין שזה אפשרי, שזה אמיתי, אני יודע שזה לא.
מישהו הוריד את המזוודה מהמדף האחרון אחר כך הוא ניקה ממנה את האבק הכניס לתוכה בגדים ליום יום, כובע...
אני לא יכול לאבד אותך לעוד נצח אין כאן מחשבות על הפסד ורווח הכל הולך לאיבוד אני לא...
מכל מה שרציתי לומר לך לא נותרו הרבה דברים ממילא מזוודה קטנה, הזמנה של בית מלון מונית אחת, מושב...
סיגריות וקולה וזוגות יושבים בסלון קטן מהמרפסת אפשר לראות את כל העיר לכאן, המלחמה לא חודרת זוג יושב...
הנחת את היד שלך על הגב שלי העברת אותה בעדינות ואני, אני לא הסתובבתי ברקע התנגן שיר ישן שלא...
תבואי אלי בחצות כשהאיש ממול סוגר את החנות יש לי הרבה דברים להרגיש אפילו עכשיו זה אמיתי תבואי...