למשוך את הזמן
בשדה תעופה מחליפה מטוסים דרכון ביד, מזוודה על גלגלים שלטים מבקשים לא לעשן בפנים רועש, בחוץ מטוסים ממתינים להמראה...
זיכרון ראשון, ימי שבת, יושב צמוד לטרנזיטור מאזין לשירים ושערים. זיכרון שני, כל יום לקראת השעה שמונה בבוקר , אחת וחצי בצהריים וברבע לשבע בערב פינות ספורט ברשת ב'. זיכרון שלישי, ימי שבת בבוקר תוכניות בידור ישראליות. זיכרון רביעי, מצעדים שבועיים ושנתיים.
זיכרון חמישי, מחכה שהשידור של ההופעה יתחיל. זיכרון שישי, מאזין לרדיו לאורך כל הנסיעה.
כל כך הרבה זיכרונות יש לרדיו מהילדות והלאה, לעיתים נדמה לי שאנחנו הדור האחרון שעוד נהנה ממנו, ואולי הרדיו בכל זאת ינגן לנצח.
הרדיו ואני היום
היום אני כבר לא מסוגל להקשיב לרדיו, יותר מדי דיבורים, יותר מדי פרסומות, פחות מדי מוזיקה. אני אוהב לבחור את המוזיקה שלי. אז אני מכבה את הרדיו. בראש שלי הוא עדיין פועל, מנגן את מה שאני אוהב.
אני כן שומע פודקאסטים על ספורט ומוזיקה בזמני החופשי. הרדיו החדש של שנות האלפיים.
בשדה תעופה מחליפה מטוסים דרכון ביד, מזוודה על גלגלים שלטים מבקשים לא לעשן בפנים רועש, בחוץ מטוסים ממתינים להמראה...
משאיר לך שיר על השולחן מה אני מתכוון לומר את לא תבואי אני לא אלך עד כשבחוץ...
בדרך לשם, בדרך מכאן מסתירים את השמשות , מדליקים את הרדיו אולי נשמע משהו חדש שיחות ראשונות, שיחות אחרונות...
מישהו השאיר לך מפתחות והלך אני לא הצלחתי לשמוע מה הוא לחש לך באוזן המונית הגיעה , והתיישבתי במושב...
נוסע על כביש מהיר עוד מעט תעלה השמש מרגיש לבד כשאת ישנה במיטה, ואצלי רק מתנגנים שירים מאתמול ...
עכשיו לבד מתיישב במושב מתגבר על שדים רחוקים עכשיו לבד בקרון , לא מנסה להיזכר איך זה התחיל ולאן...
יום אחד ניכנס לאוטו וניסע נדליק את הרדיו ונאזין תוכנית קטנה של זמר מוכר על סוסים, זמן ומרחב ...