מתי נזדקן
את שואלת, מתי כבר נזדקן נישב ליד השולחן בבוקר, עם הקפה והעוגה לא אצטרך לצאת מוקדם מהבית בשביל להגיע...
זיכרון ראשון, ימי שבת, יושב צמוד לטרנזיטור מאזין לשירים ושערים. זיכרון שני, כל יום לקראת השעה שמונה בבוקר , אחת וחצי בצהריים וברבע לשבע בערב פינות ספורט ברשת ב'. זיכרון שלישי, ימי שבת בבוקר תוכניות בידור ישראליות. זיכרון רביעי, מצעדים שבועיים ושנתיים.
זיכרון חמישי, מחכה שהשידור של ההופעה יתחיל. זיכרון שישי, מאזין לרדיו לאורך כל הנסיעה.
כל כך הרבה זיכרונות יש לרדיו מהילדות והלאה, לעיתים נדמה לי שאנחנו הדור האחרון שעוד נהנה ממנו, ואולי הרדיו בכל זאת ינגן לנצח.
הרדיו ואני היום
היום אני כבר לא מסוגל להקשיב לרדיו, יותר מדי דיבורים, יותר מדי פרסומות, פחות מדי מוזיקה. אני אוהב לבחור את המוזיקה שלי. אז אני מכבה את הרדיו. בראש שלי הוא עדיין פועל, מנגן את מה שאני אוהב.
אני כן שומע פודקאסטים על ספורט ומוזיקה בזמני החופשי. הרדיו החדש של שנות האלפיים.
את שואלת, מתי כבר נזדקן נישב ליד השולחן בבוקר, עם הקפה והעוגה לא אצטרך לצאת מוקדם מהבית בשביל להגיע...
שדה תעופה חמש בבוקר מביט מסביב יכולתי להיות במקום אחר יכולתי למות ברגע אחד מלטף את פניי העייפות,...
מישהו הוריד את המזוודה מהמדף האחרון אחר כך הוא ניקה ממנה את האבק הכניס לתוכה בגדים ליום יום, כובע...
אני לא יכול לאבד אותך לעוד נצח אין כאן מחשבות על הפסד ורווח הכל הולך לאיבוד אני לא...
את מעירה אותי בבוקר יוצא עם הכלבה לסיבוב בשכונה ילדים זרים מתכוננים לבית הספר ואצלנו בבית, אין שום רדיו...
בדצמבר של חיינו אנחנו יכולים לשבת במרפסת לראות את הרחוב חוזר להיות מוכר בדצמבר של חיינו אין לנו...
שוב אני כותב מילים בלי משמעות לזמן שמתרוקן מתוך עצמו כמו מכונית חורקת על כביש מהיר שוב אני נשאר...
יכולתי לומר לך כמה הפחדים מוצדקים כשהם מטפטפים מתוכנו יכולתי לספר לך את הסיפור במלואו בלי שתצטרכי לחכות...
יושב במכונית מול החנות בה את עובדת רואה איך מסדרת את הדברים לקראת סגירה כל אחד צריך גיבור מקומי...