סוף זמני
סירה בים
גשם חזק מלווה אותנו
בכל מבט, בכל תנועה
מזכיר לנו שאנחנו עדיין בחיים
גם אם אנחנו כבר לא רואים השתקפות שלנו בזגוגית
ואי אפשר לראות דבר אמיתי
גשם חזק מלווה אותנו
עד שאנחנו מאבדים את הסוף
ומישהו אחר מספר אותנו
בכל מבט, בכל תנועה
זו לא תחושה, רק דמיון מקרי
אנחנו נסוגים אל תוך עצמנו
ומתכנסים בתוך הסיפורים
אם היינו יודעים איך הכל ייגמר
היינו כותבים את הסוף
אחר כך כותבים את השבילים
מול חלון מלא אבק
מביטים אל עיר שהתרוקנה בפתאומיות
אנחנו לא נחצה אותה בריצה
לא נמצא מקם מסתור
אין לנו כאן סוף, מישהו לקח אותו ולא החזיר
רצינו למצוא את עצמנו
גיבורים בסרט אחר
עטופים מעיל, כיכר עם ציפורים, בית קפה קטן
אבל גשם חזק מלווה אותנו
בכל מבט, בכל תנועה
ואנחנו תקועים באותו מקום באותה קומה
שוב ושוב, כמו מלכודת שאי אפשר לברוח מפניה
זמן אבוד בין החיים
זו תחושה קיומית של סוף זמני
לא מוצאים אותו
אבל הוא שם
נוגעים אבל לאט, בורחים בלי להסתתר
יש כאן שטיח אדום, אנחנו יכולים לדרוך עליו
צעד ועוד צעד, עד שאי אפשר להיעלם יותר
למה שאנחנו נצעק, למה שנשתוק
מול חלון מלא אבק, מצאנו את עצמנו משתקפים
גשם חזק מלווה אותנו
אנחנו זמניים, בכל מבט, בכל מגע
אי אפשר לברוח מהתחושה
שיש כאן משהו שמחזיק אותנו
מפחד שנברח, מפחד שנמצא מקום מסתור
גשם חזק נותן תחושה של סוף, במיוחד במקום בו אנחנו נמצאים, אבל זה רק זמני. זה לא הכל.
השיר נכתב בדצמבר 2018.
