קיפולי אדם
אדם בקווים
א.
רודף אחרייך, לא כמו גנב, אלא כמו כלב שמחפש טרף
עוצם את עיניי, לפעמים את מופיעה שם
מה בעצם אני מחפש?
אולי את קולך, אולי לגעת בידך
ואת מביטה בי, כאילו אני עני
מתחפש למי שאת רוצה, כמו שאני מדמיין
כל כך רוצה אותך
מה את רוצה?
את הכסף שאני יכול לתת לך? נותן לך פרוטות
את הופכת למה שאני רוצה. לא בדיוק, לא מושלמת
למה אני מנסה לאהוב אותך, לי יש הצלחה בזה , לך אין
לפעמים אני מדמיין אותך, משוטטת בחדרי והוא נעול
לא מצליח להגיע עד אלייך, לא מנסה יותר, להיפך אני כן
כותב על ידיי את שמך, לא, אני לא אשכח אותו
מביט איך את לוקחת ממני הכל ולא משאירה דבר לעצמי
קווים עקומים מובילים אותי אלייך ואני כמו כלב משוגע נלקח
בתוך תוכי אני חוצה אותך לשניים, החלק שאני אוהב, והחלק שאני רוצה
כמה זמן עוד יעבור עד שאגיע אלייך? כמה זמן יעבור עד שארגיש את מגע ידייך
מת מקנאה, ואולי לא
עדיף היה לי אם כן, עדיף היה לי אם הייתי מת
כמה רחוק נגיע? לאן עוד את יכולה לקחת אותי ? אני הרי שלך
כמו כל מטורף שאוהב, נשאר בחוץ גם כשאת מכניסה אותי
נשאר בתוכך , כשאת מבקשת כשאצא
אחרים הרגישו אותך, מה הם נתנו לך?
אישה יפה
במשחק הזה אני מרגיש בחוץ
אפשר להיכנס מהעצב לאושר, אי אפשר לצאת מהאושר לשום מקום
אי אפשר לחיות מאושר, גם לא מהכסף ורחמים
כמה תוכלי לשמוע עוד? את קולי אני שובר בשבילך
כמו ילד קטן, אוסף את הדמעות שלך , אולי משם ארגיש טוב קרובה
נשבר היופי ואצלי הוא לא קיים, את אומרת הכל חוץ ממה שאני מרגיש, את מרגישה?
רודף אחרייך, רוצה אותך ואולי כך. זה נשבר ולא קיים
ואת נשארת, אם זה לא יתקיים לעולם, למה שלא תלכי כבר?
ב.
אתה לא משאיר הרבה ברירות
רוצה שכן, אומר שלא
אז אני קמה, ולא יודעת אם ללכת
הכל נשאר תלוי לו באוויר, לנו אין אותו
אז אתה יוצא החוצה, אבל אצלנו הכל קיים רק בפנים
שמור בתוך מערכת העיכול שלנו, רק אתה לא שם
כמה אפשר לעכל אותנו?
אני מרגישה נטושה ודוחה באותו הזמן,
איך זה יתכן, אולי אתה גרמת לכך
כל כך הרבה נשאר במערכת העיכול שלנו
שמנים מרצון, אין בנו שום דבר שגורם לגירוי
רק מטר ועוד מטר של דחייה
בינתיים אתה נכנס ואני יוצאת
מה אתה מוצא שם בחוץ, גם אני רוצה
כאילו זה אתה , ובעצם לא נשאר ממך דבר
אני לא יכולה לאחוז כמה שאתה משאיר
זה רעיל ומתפוצץ בפרצוף, שלי , שלך , של מי שיבוא אחר כך
ואתה לא משאיר לי הרבה ברירות
מקלפת מתוכי את כל מה שרציתי להרגיש
מה שלקחת בעצמך
את כל מה שאני חושבת
בתוך מערכת העיכול שלנו זורמים כל הרגשות
אלה שאכלנו ואלה שלא הצלחנו להכיל
מה אתה מרגיש? האוויר נגמר לנו מזמן
מותר לך להיות חולה
מה רצינו בכלל
לא הרחמים נתנו לנו חיים, גם לא הזיונים
אולי זו היתה אשליה, נוכל לנצח, זו בדיחה שעוד נספר
ואתה, אתה בטח תאמר , אפשר לנסות עוד פעם
אבל אז, תצטער על כך
במערכת העיכול לא נשאר דבר
שהיה שלי, שהיה שלך, שלנו, גם לא ברירה
ג.
נשארו לי עוד צלקות מהימים שהייתי בגן
חזרתי הביתה ואז הגיבורים היו מרביצים לי
והיום? אני כבר לא חופשי כמו אז
אף אחד לא יודע מתי הוא מתכוון לשקר
אימא תראי, אפילו לים יש מפלט
ואני, מהגן הייתי חוזר, מתיישב במיטה
מחכה שמישהו יבוא ויראה אותי
כולנו מחכים לזה, זה יותר קל
ואני זוכר את הכלבה נובחת עלי, נושכת אותי
מאיפה היא הגיעה?
לעזאזל
לוגם עוד לגימה מהכוסית שהשאירו כאן אחרים
פצעים מתגלים במקרה והמשוגע מסתובב עוד חופשי
ככה זה שאין לאן ללכת
והכלבה? היא כל הזמן משתנה
נובחת, מי שצריך לשמוע ישמע
אבל היא לא תישאר לידי ולא תיתן לי להרגיש את הפרווה שלה
כזאת היא הכלבה ומה אני אעשה, אינני דומה לכלב בכלל
חוזר מהגן כמו ילד חדש
רגליי יבשות מפצעים ישנים
איך זה שאנחנו טועים כל הזמן, זה נסלח לנו?
אולי לכל אחד יש כלבה, אולי לכל אחד יש לאן ללכת
בסופו של דבר, משתחרר ואולי לא
זוכר אותי, ילד מהגן שמביט אל חלונות הבתים
עיניי מקנאות על הכלבה, זו שלא היתה לי עוד מהגן
