בין התשובות
עיר בלילה
כשראיתי שכבר מאוחר, אז קמתי והלכתי ורק את עוד נשארת, עד מתי תישארי?
כן, אף פעם לא תדעי כמה חיכיתי לך, גם שכבר היה מאוחר, נשארתי ער עד הבוקר, אולי תחזרי. בתוך עצמי היו לי את התשובות, גם אביך ידע אותן.
קולך הרגיע אותי בתוך עצמי שוטטתי כמו כלב בין הרחובות.
כותב לך עוד שיר על הרהורי הלב אבל את לא חזרת עד הבוקר. כמה זמן צריך בן אדם לחכות עד שיראה את הפנים שמאחורי הקול.
כן , גם לקראת חצות שחציתי את העיר לחפש מחסה טוב לדמיון שלי ואת כבר לא חזרת הרגשתי קצת קר ולא נותר לי דבר.
לפעמים אני שומע את עצמי מדבר אלייך אבל את לא חזרת עוד. כן גם הרגעים הקטנים שבינינו חולפים בלי שום כוונה להודות בכך. ואת ממשיכה לחפש בהיסוסים את התשובות ואת עוד לא חוזרת.
שהקרקס היה בעיר אני נזכר היינו הולכים כדי שתוכלי לבכות אחר כך. והקרקס עכשיו שוב בעיר ואני בין הליצנים מחפש אותך, אולי אז תחזרי גם את דמעותייך אני כבר לא מוצא, ונשאר עד הבוקר. אולי עוד תחזרי.
גם החיילים תמיד חוזרים, כך סיפר לך אביך והיום הוא עוד מביט על הים ואת כבר לא מתחרטת אם הייתי יודע מכך, את כבר לא חוזרת.
בדף לבן אני משרטט לך אותיות, מתמלא פחדים, עד מתי תישארי?
