כבר לא שניים
גזע עץ
תביט איך הרוח לא מצליחה לנקות את האבק שעל גופנו
אני לא יכול להביט בך, הפנים מול השמש החזקה
אתה לא מסוגל לגעת בי, ידייך קרות בשביל לחבק אותי היום
העלבון מתקשח, מנסה לרכך את הכאב שחשתי בפנים
אבל אני לא מסוגל לחנוק את המחשבות יותר
אתה זוכר שהיינו צוחקים ואת הצחוק הופך לבכי
איך הזמן היה משיל את עצמו מאיתנו
פעם לא היו לנו דאגות, עכשיו הכל עטוף בברזלים
אסור לנו לברוח יותר מזה
אני זוכר ואתה כבר לא
אני עוד מסוגל לחשוב על זה ואתה צוחק ממני, זה הרגל ישן
אם הייתי מוותר עכשיו, אז לא הייתי צריך לבקש ממך להישאר
אני יודע שחברים כבר לא היו
אבל אני זוכר שפעם היינו כמוהם
שוב על קו המרוץ, מי ינצח ומי יברח
ומה זה ניצחון עכשיו?
עשן הסיגריה חונק
אני לא יכול לשכוח מי צחק ומי לא
אתה שם על עצמך מעיל , חובש כובע, יורד אל העיר לאכול וחוזר
צחקנו , זה נשמע מוזר עכשיו,
לא ויתרנו, זה נשמע בודד
לפעמים היינו שניים
עזבתי אותה בסוף השמינית, היא עזבה אותי קודם
לא השארתי לעצמי מקום לחזור אליה, לא ביקשתי ממנה שתשאיר
חומות של זעם היו מוכנות בשבילי,
אני לא צריך אף אחד שיגיד לי
הבדידות היא מכחול של ציור, מי שבודד ישקר , מי שלא ,יצייר
עשן עטוף צבעים ונייר עטוף פרחים, לא אומרים דבר
כבר דהיתי קודם , אם אני זוכר טוב
השקר המלא, האמת שניסיתי להאמין בה חדלה להתקיים
לאן נלך עכשיו?
יכולתי לצחוק, זה היה נשמע כמו שקר, אתה ההייתה עוד מאמין
בעלם מושלם לא צריך כסף,
לה אמרתי שבעולם מושלם לא צריך להיות ביחד
אבל מלחמות קורות וילדים נופלים על אדמה רטובה
אני לא צריך לבקש ממך סליחה, אני לא צריך להצטער
לא זוכר אם ההייתה שם, לא זוכר אם היינו שניים
מצטער, לא אני לא
ואם ההייתה, פנייך השתנו
ולמה אני מפחד כשאתה מביט בי עכשיו
20 שנה חולפות מהר, דבר לא השתנה
גם לא האבק , גם הוא בסוף נעלם
גם המילה שניים, לא קיימת יותר
