כמו ביומנו האחרון
עצים
עוד מעט ייקרעו השמיים
ניידות יחצו רחובות ריקים לאסוף את השברים
אנחנו נשב במרפסת
נתכונן, כאילו זה יומנו האחרון
אך הכל יסתדר בשורה, לא נוכל לסבך את זה יותר
עוד מעט אנשים ירדו אל הרחוב
לבושים בגדים חדשים, יצעדו באיטיות
עוד מעט ייקרעו השמיים, והקול ייחנק
בדמעות של התרגשות
כמו ביומנו האחרון, לא נוכל לסבך את זה יותר
אור וצל משתלבים בפנים
חרטנו עמוק בלב את הדממה שמסביב
לא נסבך, לא נתחרט
בשום שלב לא נפחד להתגבר
נישען לאחור, כמו ביומנו האחרון
עוד מעט ייקרעו השמיים
וקול חזק יתפרץ מבפנים
חידות עמוקות ייפתרו
לא נרגיש את הכאב
לא נעלים סימנים וחולשות
עוד מעט ייקרעו השמיים
אנחנו נשב במרפסת
נרצה לגעת, נרצה להתקפל
אורות חזקים ייכבו
יום אחד של שקט, כמו ביומנו האחרון
השיר נכתב בבוקר שלפני יום כיפור, היום הזה מעולם לא גרם לי להרגיש שום דבר, אך הפעם התחושה היתה מעט שונה.
כמו ביום האחרון שלנו כאן.
השיר נכתב באוקטובר 2016.
