מה שאתה לומד
איש במשקפי שמש
אתה לומד לחיות עם האור, לומד לראות את החושך, זה קשה אומרים לך כולם
נשאר בין הצל לאור, בין געגועים לזיכרונות
כן, גם לגיבורים יש כללים משלהם וכל מילה מעכבת את האמת שלך
אתה לומד לראות את החושך ואת האור,
במלחמות אין כבר גיבורים, ואלה שהיו הפכו לרובוטים
כן , אתה עוד לומד את החושך
מתרחק מהאמת , מילדות שנאבדה, רק הקור עוטף אותך מעיל דק
מחזיר אותך ל- 45, שם בין אביך הגוסס לאימך המרה,
ילד קטן לומד לראות את החושך, את האור, ואת האמת ששיקרה לכולם
חזרת ב-67 לחיות בעצמך, גם למלחמות יש חיים
אתה רוצה לבכות, בין אחיך המת לאויב המתנצל ,
מרווחי הזיכרונות גורמים לך לראות את החושך , את האור, את מה שנותר מהם
ואתה לומד לראות, את המלחמות שנפסקות
מוריד חולצה, מתנצח עם עצמך, בין מרווחי הזמן , אומרים לך
שלא יהיו לך עוד געגועים בתוך הזיכרון
אבל אתה חוזר, לומד לחיות באור, בחושך, גם למלחמות יש כללים
אתה נאחז במקל השפיות לחצות את ים הטירוף
לומד לראות את החושך, את האור , את עצמך
סימנים לא ברורים של טירוף אוחזים בך, סימנים לא סופיים
אביך שהלך בים הטירוף הזה, הלך איתך
והיא שהלכה ב-67, בעקבות האהבה שלה, עומדת עכשיו חשופה
לא מנסה לוותר, גופך המצולק במלחמות צועק אליה
"עוד לילה תישארי, שלא אחצה לבד את ים הטירוף הזה"
אתה לומד לראות אותה, את עצמך, זה קשה למלחמות להפסיד
מדייך נהרסו, ידייך לא אחזו בה, גם לא בהפצצה הגדולה
במכונת הכתיבה ההרוסה שלך, עוד כותב געגועים
גם אביך כתב, ותראה אותו עכשיו, שוכן בין העצים
היא השאירה לך מכתב, כן, גם היא מתגעגעת לימים ההם
אז לא ההייתם לבד, גם היא למדה לראות
אתה נזכר ומפחד, לעבור לבד את ים הטירוף הזה
תראה, איך היא מאושרת,
כשאתה לא מצליח לאחוז, היא כבר מאוהבת באהבה שלה
אתה לומד לראות את החושך, את האור, את מה שלא נשאר במקום
עכשיו היא מאבדת משקל, ואתה לומד שגיבורים הופכים לאבק וערפל
ידייך הופכות למחט, הראש הופך לדגל, והגוף המצולק לא יכול להתגעגע יותר
הוא לא יכול לאחוז, אז היא מתייאשת ועוברת
אתה לומד לראות, מה הם געגועים ומה הם זיכרונות
אתה חוזר, כמו אביך אז, לומר לה שאתה אוהב
והיא כבר חלק ממך אבל גרה בכפר קטן, עם גבר, ילד וכלב
אתה לומד לראות, את האמת, את השקר, את ים הטירוף הזה
