מה שעמוק
וינסטון
לפעמים זה עמוק, לפעמים זה סרט נע
אין מקום כאן לשנינו
אם רק הייתי יודע במה זה תלוי
את מקשיחה את עצמך, זה לא יכול להיות
כותרות דבוקות לקיר, אף אחד לא יצליח להסיר אותן
כל כך קר, מה שלא יכול להיות קל
מסביב לראשינו אין שום הילה, גם הלבן דהה
ומה היה נאמר אם זה היה סוף
מותח ביני לבינך עוד חבל, אולי בסוף יצילו אותנו
אבל מי מסתובב כאן בשעות כאלה
כל הנקודות הפכו לקווים, לי אין מה לומר
זה רק עוד זמן לתת לך לחשוב
מכל שתיקה עוד נלך ונתרחק, לאן כבר נוכל להגיע
את הפסקת לעשן, ומביטה בי בחיוך כאילו את צודקת ואני האידיוט המושלם
לא אני בחרתי את זה, לא אני בחרתי להיות כאן האידיוט
ואת נוגעת בי, אני מרגיש את השקרים צפים על פנייך
בסוף נביט אל הקירות, מאחוריהם אין דבר, רק עוד חדר
זה מצטבר אצלנו בכל פעם מחדש, אולי אצלך , אולי בחבל
אין שוליים עכשיו, רק מרכז ומי שבו לא יכול לעזוב
מי שעוזב, הולך לשוליים
בתוך מכתב ישן, גיליתי תמונה של מישהי שונה
זו בתוכך, וזו בתוכי
גם בך יש אחד שקם ומותח את החבל, בינך לבינו
לא מסתחרר, לא נאבק, לא נעלם, לא מתאכזר
ואת?
בלי איפור על פנייך, בלי שום לחצים בגופך
לאן את הולכת, ומאיפה יצאת
לוגם עוד לגימה, זה יכול להיות קל?
את מגישה לי את הזמן במנה קטנה
אותך את מגישה לי במנה עייפה ועצלה
זה יכול להיות יותר קל
במכתב לא נותר זכר לנו
כל כך עמוק עכשיו מה שנעלם כאן
כל כך לא שייך מה שנותר כאן
ומה נשכח, ומה כבר נוכל לקחת לעזאזל
אני מותח את החבל עוד קצת, ואת נעלמת איתו
לפחדים שלך אין תשובות, גם לך
לוגם עוד לגימה, כל כך קל להישאר זמן בלי שום דבר
אם תרצי לעבור זאת שנית, אני כבר רגיל
ביני לבינך, רק האדמה נשארת שלמה
זה יכול להיות קל?
ואת חוזרת לרגע, מדליקה סיגריה, חזרת לעשן
ואני נשאר,
כל מה שנדבק קודם אליי, עוזב ועובר לתוכי
הפחדים כבר ילמדו אותו לחיות איתי
זה יכול להיות קל
