מסיכה
הקופים של בנקסי שולטים
תלבש את המדים ותגיד שאתה המפקד
אני הייתי צריך להיות החייל שעומד בשורה ומחכה לפקודה
עכשיו אתה יכול לצאת מתוך החלום שלך, לחזור אל מציאות ומשם לברוח חזרה
השתיקה תכסה על כל כאב שהנחת לפניי
אם תשאל, אני אספר לך כמה רע הייתה
וכמה טוב רצית להיות
תניח את ראשך על כתפי, תנקה את ראשי מהזוהמה ומהזיהום של הרחוב
ספר לי שוב סיפור על ילדותך, זו שלא הכרתי, זו שלא הרגשת
לפעמים אתה מסיכה, לפעמים אתה האדם שחובש אותה
תראה את האנשים ברחוב, הם כמונו רק בלי אורות לראות
תביט, כמה חיילים מחכים לפקודה, כמה מפקדים נוטשים באמצע המלחמה
הכביש עליו אנחנו נוסעים יגמר יום אחד
הזיכרון שלנו ימשיך להתקיים, עד שנחדל לגעת בו
יכולנו להיות מאושרים , ואתה העדפת לרבוץ בכאב
להניח על עצמך שק ולומר לעצמך בקול רם
שאושר הוא לסבול , והעצב שלך זה להיות מודע לאושר הזה
אבל אני שמעתי אותך ולא יכולתי לעשות דבר,
החומה הפכה אנושית, והמילים הפכו לצלילים חדים
שום נגן לא היה מספיק להפוך את הצלילים לסאונד של ריקודים
ואתה סוער
לפעמים מסיכה, לפעמים בן אדם, אלוהים שלא יכול לברוא דבר
אם הייתה מבקש , הייתי אומר לך לאן הבדידות הזו מובילה
אחר כך הייתי גוזר את דינך
