נשבר הדבר השלם
OOF
דף מקומט, עט ישנה, זמן שעוצר את עצמו שנייה לפני הטירוף
אמצע הלילה, אין מי שיחבר את כל מה ששברנו
הפיתוי היה חי , בחוץ אנשים לא הרגישו אותו
עכשיו את בוכה, אולי זה בגללי, אין מי שיעצור גם את זה
לא מחפש בשבילך תירוצים, לא יודע אם כדי לספור כאבים
זה יכול היה להתמוסס , אבל רצינו את זה חי
את צחקת רגע אחד, ורגע אחד בכית
לא , את לא אשמה, גם אני יודע לבכות
כל מה שנשבר, נשאר בתוך תוכנו,
יכול להיות לנו הרבה יותר משפיל
אם הבכי היה הופך לצחוק, והצחוק למילים, מה אז היינו אומרים?
את שותקת ובוכה. אני פותח את המתנות שקניתי לך
יש שם שמלה, ותכשיט עדין, ריח מתוק של בובה
גם אחרי שתעזבי, אקנה לך עוד ועוד מתנות
הכל ישבר בסוף
אני זורק מבט, הכל לקוח מתוך תמונה ישנה
לא משפחה, לא ילדות
על השולחן, מתקרר הבשר עם רוטב הפטריות שהכנת
ריח הלילה , לא אני המצאתי אותו
גם לא את הגעגוע, הוא לא שלי
ואני בשבילך לא מקורי
פלסטיק ישן מכסה אותך, את פוחדת לשתוק, מפחדת להגיב
זה היה הרבה יותר קל להחצין הכל, אבל את משאירה הכל שלם מדי
אין תמונות, אין מסגרות
בואי נשבור את המחסום שמונע מאיתנו להיכנס
אל המגירות, אל השתיקות
בואי, בואי, בואי
אני ממציא את עצמי מחדש, את לא צריכה להמציא דבר
פורסת את שערך, משחררת את ידייך ורגלייך, בתנוחה זרה
רציתי לצבוע אותך, רציתי לאפר את עצמי
בשבילך אצבע את הדמעות שלי
הכל נהיה קטן, הכל עכשיו קשור לגאווה
בשבילך לא נשאר דבר
ואני? אני חוזר לדף המקומט, עט ישנה, מנסה לשחרר את הזמן ולכתוב לך
את הגאווה היחידה שנשארה שלמה
