עשרים וחמש שנה
קוף על פצצה
מאחורי כל עור ישנם פנים, שבר שלד עצמות ורחמים
25 שנה של מלחמה אבנים
מעל פסגת ההרים, מתחת למצוקים אפשר להבחין איך איבדנו שנים
עוד דור אחד של ארץ כיבושים, בין הטנקים למילים נותרנו חשודים
25 שנה של הלם קרב קיומי
תראי איך איבדנו את הדור שלנו לתמיד
מבין סיפורי גבורה אל מסכים
החיים הפכו שגרה ואנחנו שוב מתים
ביום בהיר אפשר לראות את הסימנים
גבורה חלודה , רובים מלוכלכים, גוויות בחלומות, פנים ללא פנים
25 של הלם קרב, הפכנו נכים מחוסר ברירה
מתוך השיגעון אל הקיום, מהטירוף אל השפיות שנעלמה
אנחנו כבר לא מטורפים זה רק חלק מהמודע
כל מי שחי יכול לחוש בדידות, ומי שמת כבר לא יבחין בהבדל
25 שנה ושוב אנחנו מתים
תראי איך איבדנו את כל העוברים, מילדות המשחקים אל שדות הקרב המוכרים
שום דבר כבר לא זר לנו במלחמת האבנים
שפכנו מים על הפצעים, שום דבר לא נעלים אנחנו כבר לא רואים
תראי איך הילדים הופכים עבדים, המלחמה היא רחם כתבו פעם בשיר
עכשיו הילדים כבר לא רצים בין כדורים, עכשיו העצים הופכים להסוואה מפני כל הרואים
25 שנה , נשוב אל הקברים , מבין הפרחים נשארנו נובלים
תראי , המדינה שוב חיה סביבנו
תראי את האנשים בין דלתות הבתים
מסכי המחשבים הופכים קרובים, שוב אנחנו מתים
אל הרחמים נאסוף חיים בודדים
נרוץ בהרים, נבקיע עוד ביצורים ובכפר יחכו לנו עם אדמה פתוחה
25 שנה והחיים שותקים, אם היינו מאמינים היינו מתאבדים
התפילה הופכת שקט חרישי, מבין המיתרים אל גגות הבתים
מי שומע את קצב המילים עכשיו
איש דת ימלמל תפילה, אימא תבכה וכבוד המת יישאר בתמונה
25 שנה, תראי מדינה, הלם קרב עוד לא נגמר, חיילים חזרו לעבודה
מטוסים מעל העיר הבוערת, ג'בלאות מול נוף ים מדהים
אנחנו כבר לא ההורים, הם כבר לא ילדים
הקשר שלנו לחיים נגמר
25 שנה אנחנו שוב שותקים, שוב שבים אל המתים
25 שנה, ואנחנו שוב מתים
