אלך כשתלכי
ציור קיר
אלך כשתלכי
לאן שלא תזמיני אותי, אבוא
כל כמה רגעים, אנשק אותך על הלחי
ואתפתל כמו נחש על אדמה
מה שלא תאמרי, כבר אבין לבד
בתוך המדינה המותרת , אני נעצר על קו ההתחלה וחוסר לסוף
בתוך סבך הפרא שבי, את נוטפת פחד ומוותרת על כל הגנה
כמו פרח שגדל על אדמה יבשה
את לא זוכרת אותי, את לא רוצה בי
תעמדי שם ערומה מול מראה של עיניים מגורות ותתחנני לאהבה
כזו שתישפך אלייך ותשרוף אותך לאט
לאן שלא תלכי, אבוא איתך
רעש המכונות ישתנה כל רגע, ונהיה שני עניים בעושר
אני מניח את עצמי על מיטתך, את נרדמת, ואני יכול עוד לגעת בך
אל מקום חפצך את תגיעי, חולפת על פניי
כמו חלום שמתנגש במציאות
את לא זוכרת אותי עכשיו, אני חלש שנאבק בגופך, בחלומותייך
דרסתי אותך בכביש סואן, האנשים סביב לא יכלו לך
נקשר סביבך, איתך אני לא יכול יותר, מי צריך אותך עכשיו?
והפראות שוב סימנה אותנו שנינו
עומד מול הקיר שלך, נכנס לחדרך, עכשיו אני יכול ללכת אלייך
מה שלא תאמרי, אומר לך כן
ואם אצחק זה בטח בגללך
שקוע על פני ים שחוק, שרועה לצידי ובוכה
למה שתבכי עכשיו, למה שלא תצחקי איתי כאן
אני יכול לחפש לך מקום חדש ליפול בו
מרוב מילים, את הבנת שטעית בשבילי
שוליים רחבים, עוברים בינינו תמיד
אנחנו שתי מכוניות דוהרות בעיר
משאירות אחרינו שובל של עשן, מישהו עוד ידאג לכבות את השריפה
תראי איך הכל נגמר, ואני שוב שלך
אחרי זה שוב יגעש , אחרי זה שוב נדהה
נעוף על פני המים וניגע בכוכבים
אכתוב לך שיר רך ואתן לך זר של קוצים
הכל נראה תמים, משהו בין שנינו הופך לאמיתי
השארת לי דף מלא ציורים, אני הולך ונעלם בין הקווים
לא יכול לקחת אותך
לאן שלא תלכי, אלך איתך
אני אוהב את הרעש הזה , שגורם לי לצחוק
אוהב את החושך הזה, שגורם לי לחלום
