liront231

והכל מתחדש בינינו ככה במקרה בלי שיש לנו הרבה סיכוי שוכחים איך זה התחיל אין לנו כוח לכתוב...

בלילות הגשומים של דבלין עמדנו מתחת לחלונות הקשבנו לקולות שבאו מהבתים חיפשנו כוכבים שנפלו לנהר ועדיין לא מצאו לעצמם...

שדה תעופה מלא אנשים ילד קטן מתבונן דרך חלונות גדולים מחפש מטוס בשמיים אולי אני מדמיין הכל, שנה...

כמה שירים אפשר לכתוב על אותה תמונה עם אותן דמויות תפאורה שלא משתנה רק שמיים משנים צבעים מפה...

חוזרים לנקודת ההתחלה את לבד ואני נגרר אחרייך לא מסוגל לגעת בקוצים שאת מכוונת אלי את לא מסוגלת להניח...

הוא זכר את פניו כמו שזוכרים רגע התנגשות. חלפו שנים, אבל הוא זכר אותן היטב. פנים מאורכות, שיער גולש...

בואי מותק את יכולה להיכנס, זה בסדר, אני לא אשתגע תכירי זה ג'ק ג'ק תכיר, זו הסיבה שאני יושב...

אני יכול לגלות את הסוד שלך הם ירו עלינו, ואנחנו נכבוש אותם הם רבים ואנחנו המפלצות שהילדים אוהבים תגלי...

הוא זכר את הפגישה האחרונה שלהם, כמו היתה אתמול בפאב המקומי, ארבעתם עמדו עטופים במעיל הפנימייה, בפינת החצר הגדולה...

שתפו אותי