סלעים
הסלעים של ילדותי מתפוררים זיכרון לא ידביק ולא יציל אותם אני נוגע בפירורים יום אחד אהיה כמוהם גם אותי...
שם הכל התחיל, זה לא היה קל, אבל משם זה המשיך, ותמיד חוזרים אליה, תמיד יש לאן. אל הצעצועים הישנים, הגינה בין הבניינים הנמוכים, המגרש הישן, הבית הקטן, הנסיעות והחלומות. הכל מתחבר מעת לעת לשיר או יצירה אחרת.
אני כותב על ילדות, מנקודת מבט של מבוגר שמסתכל עליה כנקודת התחלה , לפעמים כנקודת סיום, לא פעם בתחושה של החמצה נצחית , חלום או אשליה, שמבקשים עדיין להתגשם אבל הם שנשארו מאחור. אני אוהב את ילדותי , למרות שלא פעם נדמה לי שהיא דחתה אותי.
איך הילדות נראית בעיני היום?
והיום, היום אני מתבונן במראה ולעיתים באישה שמולי, אני יודע שאני עדיין ילד שהתבגר מוקדם מדי ומשלים עכשיו פערים. לפעמים זה ילדותי, לפעמים זה נחמד, זו הילדות הראשונה או השנייה שלי, תלוי איך סופרים את זה.
הסלעים של ילדותי מתפוררים זיכרון לא ידביק ולא יציל אותם אני נוגע בפירורים יום אחד אהיה כמוהם גם אותי...
תמונות ילדות לא מספרות את הסיפור האמיתי הן מוחבאות עמוק בתוך הארון לא נוכל להסתיר אותן עמוק יותר הן...
ומתוך הרגל של זמן אוספים הרגלים שלא יעזבו אותנו גם אחרי שניעלם מהעיניים אחרי שייפרדו הידיים מתוך הרגל...
נסענו לחפש מקום רציתי שתהיי מאושרת מכל הדברים שעברנו עכשיו אנחנו מתקרבים בבית השארנו ספרים פתוחים כשנחזור ,...
עם מזוודה אחת ומשקפי שמש כהות עומדת מול לוח הטיסות, לוח חיים מהבהב באדום מסמנת מקומות במבטים לאן עכשיו...
אנחנו נוגעים, לא נוגעים לעיתים מצליחים להוריד את המסכה מעל הפנים לעיתים היא נשארת כשהלב שוקע והדם עוד מטפטף...
אין לנו סיכוי להינצל כותבים את המשפט על החול ואז נסוגים בחזרה אל המבצר להביט מה עשינו, מה שהיה...
את מכבה את האור ונכנסת למיטה אני נשאר מול המסך משחק מאוחר דיבורים לא ברורים שלך ושל הפרשן ...
המלחמה הזאת לוקחת אותנו רחוק מהסרטים שלמדנו לאהוב, הגיבורים הלכו לישון נשארנו לבד על הספה בגדים זרוקים בכל מקום...