אנחנו הכלבים
בימים ארוכים, נטולי שעות ומספרים מוצאים את עצמנו משוטטים כמו כלבים ללא רצועה, מחפשים פינה לשכב עד שתחלוף הסערה...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
בימים ארוכים, נטולי שעות ומספרים מוצאים את עצמנו משוטטים כמו כלבים ללא רצועה, מחפשים פינה לשכב עד שתחלוף הסערה...
בדרך לשם, בדרך מכאן מסתירים את השמשות , מדליקים את הרדיו אולי נשמע משהו חדש שיחות ראשונות, שיחות אחרונות...
לא אמרתי לך כלום כשהגעת, כשחזרת בפתאומיות נשארתי בפנים כשאת אספת את החפצים האחרונים מהחלון, החצר נראתה שוממת ...
לאורך הימים והלילות, שחולפים מעל פנינו אני לומד מטיפות ספורות שבלעדייך אין לי את מי לאהוב לאורך הקולות שאנחנו...
נודד אלייך מבין הררי הפסולת במבנים ישנים מוצא מיטה חמה לישון על החלומות שלי יש מסכות לא יכול להסיר...
תמונות ממקומות רחוקים מלמדות אותנו שוב נשארנו לבד עם דגל לבן ביד ובקבוקי יין פתוחים על השולחן אין בנו...