פריז בפינה
בין מבט על מפעלים ישנים שלא נכנסתי בשעריהם לבנייני רבי קומות, שלא עליתי בקומותיהם ראיתי אותך בחטף מוכרת לרגע אחד, זרה בכל...
"אנחנו יכולים להיות גיבורים" שר דיוויד בואי, אבל אנחנו לא יכולים להרגיש גיבורים. אנחנו לא חזקים, יפים או טובים כמוהם. אנחנו לא נצליח להציל אף אחד, גם השאלה אם אנחנו יכולים להציל את עצמנו עומדת בסימן שאלה.
גיבורים אמיתיים הם אנטי גיבורים
אני אוהב אנטי גיבורים, לא כאלה עם גלימה , חיוך מושלם וכוחות על, אלא את הצד השני , זה שלא יודע מה הוא אמור לעשות, מתרסק בכל פעם מחדש, רוצה להיות גיבור ונכשל, את ההוא שלא מבקש להרשים ולא מצליח ממילא. זו הגבורה האמיתית, לדעת שאנחנו לא גיבורים ובכל זאת אנחנו חיים עם זה בלי לצפות שנשנה דבר.
היום כל אחד גיבור, אך לא כולם גיבורים באמת, רק מי שעובר את זה יום יום, מי שקם כל בוקר, עובד, שורד, חוזר הביתה ולא בורח, הוא הגיבור האמיתי, יום יום.
בין מבט על מפעלים ישנים שלא נכנסתי בשעריהם לבנייני רבי קומות, שלא עליתי בקומותיהם ראיתי אותך בחטף מוכרת לרגע אחד, זרה בכל...
האיש שזורק לחם לציפורים יישב על אותו ספסל כשאת תחלפי מולו לבושה בלבן הציפורים יעפו הרחק מגגות הבניינים...
עוד מעט תשימי על עצמך את המעיל האדום תעמדי מול המראה ותסדרי את השיער אני אביט בך מהצד אנסה...
ברקע מתנגן השיר שנהגנו לשיר בילדותנו עכשיו אנחנו שוב צוללים בחזרה אל המילים בין הצלילים רק במראה אנחנו...
לפעמים אני רוצה להיות הגיבור שמופיע פתאום משום מקום ולוקח אותך מכאן בסרטים, הגיבורים אף פעם לא מתים...
מניחים את הקלפים על השולחן ומהמרים על כל מה שנשאר אנחנו לא מאלה שיודעים לקחת את הכסף בזמן מציבים...
חזרתי אל העיר, ספרתי חנויות תיק אחד בתחנה, כותב כל מחשבה מנסה לשחזר את התחושה עדיין מואס בגיבורים הישנים...
אהבנו לשכב במיטה לקרוא סיפורים על אנשים מהשוליים יכולנו להזדהות איתם גם כשהיינו רחוקים מהם יכולנו להרגיש...