אל תשאירי אותי לבד
באור החלש, את משילה מעלייך את הבגדים מוותרת על עצמך למעני ולא נותנת לי יותר מדי רק צלילים מתנגנים...
אני בן אדם עירוני, מעדיף את העיר על פני הטבע. אני אוהב את האספלט, הרחובות ההומים, תנועה של כלי רכב וחזיתות של בניינים. אני לומד מכל זה ויוצר שירים וסיפורים, עולם שלם של מילים נבנה מתוך הערים.
בעיניי העיר היא גם מטאפורה וגם קלישאה, אני כותב עליה מנקודות מבט שונות, משוטט בה בלי הפסקה, כל העולם היום הוא עיר אחת גדולה.
כשאני כותב על עיר, למה אני מתכוון?
הרבה פעמים אני כותב על העיר מנקודות מבט שונות, זו המזוהמת וזו היפה, זו המתרסקת וזו שמתוכה אנחנו קמים לעוד יום של עבודה, זו שעולה בלהבות וזו שנבנית כל יום בעמל, זו שאי אפשר לנטוש וזו שבורחים ממנה לעולם.
באור החלש, את משילה מעלייך את הבגדים מוותרת על עצמך למעני ולא נותנת לי יותר מדי רק צלילים מתנגנים...
עלינו בתחנה השנייה כולם עמדו, לא מצאת את עצמך נשענת עלי מהפחד אחזתי בך מחרדה פחדנו שלא נדע,...
במקום בו היה אמור להיות רחוב עמדנו שנינו בלי לזוז חיכינו שהגשם יתחיל לרדת לא היה סימן שיכולנו להאמין...
ראיתי אותך עולה על האוטובוס הראשון בחוץ היה חשוך, שעות בוקר מוקדמות חוץ ממני, לא היה אף אחד ברחוב...
בכיכר הישנה איפה שפעם היו שתי מדינות יושבים היום אנשים מבוגרים מנסים להיזכר, למי שייכת היום העיר הזאת ...
כל בוקר לוקחים את הכלבים יוצאים אל הגבעה הישנה אתה מקדים אותי בצעד הכלבים נפרדים מאיתנו וממשיכים אני...
חלק ראשון היא לא שייכת לאף אחד משקיפה על העיר, מחפשת מה שאף אחת לא מצאה בתוך עצמה...