רחמים וחולשות
בתוך חלום מלא אנשים, הכל חסר רחמים הקצה נראה רחוק מדי אבל הסוף נראה אמיתי אני לא יכול לשאת...
אני בן אדם עירוני, מעדיף את העיר על פני הטבע. אני אוהב את האספלט, הרחובות ההומים, תנועה של כלי רכב וחזיתות של בניינים. אני לומד מכל זה ויוצר שירים וסיפורים, עולם שלם של מילים נבנה מתוך הערים.
בעיניי העיר היא גם מטאפורה וגם קלישאה, אני כותב עליה מנקודות מבט שונות, משוטט בה בלי הפסקה, כל העולם היום הוא עיר אחת גדולה.
כשאני כותב על עיר, למה אני מתכוון?
הרבה פעמים אני כותב על העיר מנקודות מבט שונות, זו המזוהמת וזו היפה, זו המתרסקת וזו שמתוכה אנחנו קמים לעוד יום של עבודה, זו שעולה בלהבות וזו שנבנית כל יום בעמל, זו שאי אפשר לנטוש וזו שבורחים ממנה לעולם.
בתוך חלום מלא אנשים, הכל חסר רחמים הקצה נראה רחוק מדי אבל הסוף נראה אמיתי אני לא יכול לשאת...
תהיי פה מחר בשתיים תעמדי על קצה הכביש שאוכל לראות אותך תחכי עוד שנייה לפני שתדליקי לך סיגריה אל...
את יודעת, אנחנו צריכים להשאיר אחרינו סימני מאבק אחרת מה הטעם בכל זה? הכל מתערפל מעלינו ומסתחרר סביבנו העיר...
אנחנו גדלנו עם הרחובות בניינים גבוהים, קניונים מזכוכית וגנים מפלסטיק גדלנו אל תוך ערים עמוסות , נטולות מפלט בין...
לא יכול לפתור את התשבץ הזה, המילים רבות מדי ואני לא מצליח לקשר ביניהן זה סימן שעכשיו יש כאן...
אהובתי אין לך שוליים ואין לך גבול אז אני חוזר אלייך מלוטש ומחוזר את מרגישה גיבורה במדים של מלחמה...
תביט איך הרוח לא מצליחה לנקות את האבק שעל גופנו אני לא יכול להביט בך, הפנים מול השמש החזקה...